מעשה רקח על הלכות חגיגה א:י

המפריש עולת ראייתו וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דלמה השמיט רבינו ההיא דאם ירשו קרקע אפילו לא הופרשה חייבים להביאה ע"כ. עדיפא מינה הו"ל להקשות דמדכתב רבינו המפריש משמע דאפילו ביש לו קרקע קאמר דבעינן דוקא הפריש. אך האמת נראה דרבינו סמך אמה שכתב סוף פ"א דמחוסרי כפרה וז"ל האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשים עולתה אע"פ שלא הפרישה אותה מחיים כבר נשתעבדו נכסיה לקרבן והשעבוד דין תורה הוא ע"כ והיינו מה שכתב פי"א דמלוה ולוה דשעבוד מטלטלין אינו מן התורה דמשמע דשעבוד קרקעות דין תורה הוא וכיון שכבר גלה דעתו במקומות אחרים לא חש לבאר כאן ומלתא פסיקתא נקט וכ"כ הפר"ח ז"ל. שוב ראיתי להר"ח אבולעפיה ז"ל בס' מקראי קודש דף צ"ט שהביא בשם מהר"י צמח דבש"ס מיירי שמת תוך הרגל וכו' ורבינו איירי שמת קודם הרגל ולכך בעי דוקא הפרישו עיי"ש ואכתי קשה דאמאי שביק דינא דהש"ס ולא הזכירו הו"ל לחלק להדיא בהכי: