מעשה רקח על הלכות תעניות ה:יב

משחרב בית המקדש וכו'. ב"ב שם ומ"ש בדברי מרן כשחרב ביהמ"ק בראשונה. צ"ל בשניה. בא"ד ובין דברייתא וכו'. צ"ל וכיון דברייתא. בא"ד ואפשר ואין. צ"ל ואפשר דאין. ועיין בזה להרב ב"ח והרב מג"א סי' תקנ"ה ובס' ידי אליהו ז"ל. ולמ"ש הרב ב"ח בשם הר"ן בההיא דעירב חול או תבן דצריך לשייר מקום אמה על אמה עיין בס' תמים דעים שהגיה א"צ לשייר ונראה דהכי מסתברא וסתמיות דבריו נמי מוכיחי הכי דאילו לגירסתינו וכפי מה שהבין הרב ב"ח הו"ל לפרש עיי"ש.

והלוקח חצר. ב"ב דף ס' אמתניתין דלקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי היא בחזקתה אמר רב הונא נפלה חוזר ובונה אותה ופריך מיתיבי אין מסיידין ואין מכיירין ואין מפייחין בזמן הזה לקח חצר מסוידת מכויירת מפויחת הרי זו בחזקתה נפלה אינו חוזר ובונה אותה ומתרץ איסורא שאני ע"כ. ואם כן קשה דאמאי השמיט רבינו חלוקא דנפלה אינו חוזר ובונה אותה ומרן כתב דמשום דמילתא דפשיטא היא לא ביארו עיי"ש ויש להבין זה דחזינן בברייתא דהוצרכו לבארו להדיא דהרי פריך מינה לרב הונא ואם מלתא דפשיטא היא תקשה לברייתא גופה ואין לומר ולדקדק בדברי רבינו יותר מהברייתא ומה גם דשפיר הוה קס"ד כיון שנבנית מתחילה בהיתר. ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] ובס' ידי אליהו שנדחקו בזה אחר המחילה. ומאי דנראה לענ"ד עמ"ש התוס' שם וז"ל נפלה אינו חוזר ובונה אותה השתא ס"ד דבית שנבנה בזמן שביהמ"ק קיים ונפלה חוזר ובונה (ובספק) וכו' כשנפלה תלינן שבאיסור נעשית לאחר חורבן ומשו"ה פריך ארב הונא וכו' ומשני איסורא שאני דאפי' ודאי נבנה בהיתר כי נפלה אסור לבנותה ולסיידה ע"כ. וכוונתם מבוארת דהרגישו לדברי המקשן ודקארי לה מאי קארי לה וכי לא ידע דאיסורא שאני וחורבן בית המקדש חמיר ואין להקשות מזה לענין נזק דממונא הוא ותירצו דהמקשן משום שראה הברייתא דאיירי בספק הוליד מזה דאם הוא ודאי דבהיתר נעשית אם נפלה חוזר ובונה אותה א"כ משמע דתכלית זאת הברייתא אינו בשביל החורבן לגמרי ממש אלא מאיזה טעם אחר תדע דכשהוא בודאי חוזר ובונה אותה וצ"ל דהיה טועה המקשן ממאי דסתמה הברייתא ולא פירשה אלא אין מסיידין וכו' בזמן הזה וכשתירץ לו איסורא שאני הודיעו דאפילו בודאי נבנה בהיתר כי נפלה אסור לבנותה כבתחילה. הנה כי כן יש לדקדק בלשון רבינו שכתב משחרב בית המקדש וכו' ולא נקט כלשון הברייתא דקתני אין מסיידין וכו' בזמן הזה אלא ודאי דנקט הכי לאשמועינן חידוש דאיסורא שאני כלומר שאין להקל כלל כי אם מה שמפורש להדיא וכי היכי דבתירוץ איסורא שאני שמעינן בכח דאפי' בהיתר ודאי אם נפלה אינו חוזר לבנותה וכ"ש בספק והברייתא דנקטא מילתא בספק לאו היינו [טעמא] אלא לאשמועינן חידושא דהרי זו בחזקתה כן נמי יש לנו לפרש בלשון הזהב של רבינו זלה"ה דזאת היתה כוונתו האמיתית דמכיון שהקדים בדבריו הקדושים משחרב בית המקדש וכו' הורה לנו דאין להקל כלל אלא במה שהתירו חז"ל להדיא וכו' וגם תיבת לעולם שכתב רבינו אתיא בדיוק לפי זה [גם בפי"ג דנזקי ממון ביאר להדיא לענין נזקי רה"ר דאם נפלה חוזר ובונה אותה ע"כ. ומכלל זה אתה למד דהכא שלא פירש ההיתר הרי נשאר באיסורו כמ"ש בגמרא] ואפשר להעמיס דכוונת מרן הקדוש זאת היתה לו כמ"ש דמשום דמלתא דפשיטא היא וכו' כלומר מאחר שפירש משחרב הבית וכו' וסמך על המעיין ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון.