מעשה רקח על הלכות תעניות א:ב

תעניות אלו וכו'. תענית דף ט"ו אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים אלא ג' תעניות הראשונות שני וחמישי ושני וג' שניות חמישי שני וחמישי ר' יוסי אומר כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות ופי' רש"י שלא להפקיע את השערים כשרואים בעלי חניות שקונים למוצאי יום חמישי שתי סעודות גדולות אחת לליל ה' ואחת לשבת סבורים שבא רעב לעולם ומייקרים ומפקיעים לשער אבל משהתחילו להתענות יודעים שאינו אלא מפני התענית ע"כ. וצ"ל דבעלי החניות דקאמר היינו גוים דאל"כ הרי הם ג"כ חייבים להתענות עם הצבור ואין כאן מקום להפקעת שערים וכ"כ התוס' יו"ט ז"ל והרע"ב ז"ל הביא פי' אחר שלא יאמרו אם לא שראו בי"ד שהרעב בא לא היו דוחקים לגזור תענית עתה סמוך לשבת ומפני כן ייקרו ויפקיעו השער ע"כ. והוא פירוש הרמב"ם וז"ל מפני שאומר דלת העם לולא הצורך הגדול למטר לא היו מתענים קודם השבת ואין הלכה כר"י ע"כ. והרב קול הרמ"ז ז"ל כתב שיש נפקותא לענין דינא בשני פירושים אלו דלפי' רש"י בכל צרה שגוזרים עליה תענית יש לחוש להפקעת שערים ולפי' שני שיודעים שהוא תענית צבור יודעים סבתו וא"כ אם יהיה התענית על סבה אחרת לא חיישינן להפקעת שערים וגזרינן בחמישי וכ"כ הר"י וא"כ תימה על הרב שכתב השני פירושים דמזכה שטרא לבי תרי וכו'. והנה הרב ב"י נסתפק בסברת הרמב"ם בזה מפני שלא נתן שום טעם בזה וכו' ע"כ.

והנה קושיית הרב על הרע"ב דמזכה שטרא לבי תרי תפול ג"כ להרב המגיד על דברי רבינו שהרי בפירוש המשנה פי' כפירוש שני של הרע"ב והרה"מ הביא פירוש רש"י שהוא הפי' הראשון של הרע"ב ז"ל ועליה סמיך לדברי רבינו כדעת הגאונים ז"ל שבכל מין צרה שלא תבא אין גוזרים תענית בתחילה אלא בשני ותמהתי למה לא הקשה ג"כ עליו ולכאורה נראה דהרה"מ ס"ל דהיא היא ולא נפקא לן מידי לענין דינא דבין מטעם בעלי החניות בין מטעם דלת העם שלא יטעו סוף כל סוף כיון דנמשך מזה יוקר השערים כל אפיא שוים לגזור כן בכל הצרות בר מינן. א"נ י"ל לדעת הרה"מ דשני הטעמים אמת היכא דשייכי וכל זה כדי להליץ בעד הרה"מ ממ"ש רבינו בפירוש המשנה דאין לומר דחזר בו ומה גם דכאן סתם הדברים ושפיר יש לפרשו כדבריו בפירוש המשנה אלא דעל כרחינו לפרש דבריו בפרקין דבכל התעניות של כל הצרות קאמר ולא של גשמים דוקא דהא המשך דבריו מורה להדיא דבכולל קאמר כמ"ש בתחילת הפרק על כל צרה וכו' ובימי התעניות האלו וכו' תעניות אלו וכו' וזה פשוט.

אכן מאי דקשיא טובא על דברי הרב המגיד דפסק כר' יוסי בהא דכשם שאין הראשונות בחמישי וכו' משום דנימוקו עמו דמשמע דכללא כייל וקשה דבפ"ב דשבת בההיא פלוגתא דר"י עם ת"ק על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה וכו' כתב הרה"מ דפסק רבינו כת"ק ומ"ש כאן אבל אין תוקעים אלא אם כן תקעו לקבץ את העם וכו' היינו ככו"ע דלר"י אפילו תפלה אסורה בשבת וכדמוכח כל זה להדיא בדברי הרב ב"י סימן תקע"ו ונמצא דלקמן נמי לא פסק כר"י וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל והניחו בצ"ע ומאי דנראה לענ"ד דרבינו לא פסק כר"י בהא משום דנראה דחזר בו ר"י גופיה דקתני בברייתא דף כ"ב ת"ר עיר שהקיפוה נכרים וכו' מתריעים עליהם בשבת [כצ"ל וכ"ה בהרי"ף והרא"ש] ועל כולם יחיד רשאי לסגף עצמו בתענית וכו' ומדלא פליג ר"י אלא אסיפא ש"מ דברישא מודה לת"ק דמתריעים עליהם בשבת גם מהירושלמי מוכח קצת דאין הלכה כר"י בהא דאיתא התם ר"י אומר לגזירה ולא לצעקה והא תניא קדמיא סבר מימר אפילו לצעקה ע"כ. וקשה דמאי קמ"ל ומי לא ידע דת"ק פליג אר"י דלישנא דר"י אומר משמע דפליג ותו דמאי נ"מ אי ת"ק פליג עליה או לא אלא ודאי משום דדעת הירושלמי לפסוק דלא כר"י להכי קפיד לאשמועינן דת"ק פליג עליה תו יש להכריח אמאי לא פסק כר"י בהא משום דאיכא ברייתא אחרת סתמא דפליגא על ר"י בב"ב דף צ"א ת"ר מתריעים על פרקמטיא אפילו בשבת ופי' רש"י מתריעים בתפילה וכן פירש הר"ן ז"ל ולר"י בשבת אין לצעוק כלל דהא טעמא לא הוי אלא משום שאין אנו בטוחים כ"כ שתועיל תפילתינו לצעוק עליהם בשבת וכמ"ש רש"י פ"ק דתענית דף י"ד וכיון שכן סתם ברייתא היא דלא כר"י ופסקא רבינו ריש פ"ב עיי"ש. אחרי שכתבתי הנ"ל זימן השי"ת לידי ספר כתיבת יד קדמון וכתוב בו שמצא נוסחא אחרת מכתיבת ידו של רבינו זלה"ה וכתוב בה וכן על הסדר חמישי ושני וחמישי וכן בפ"ג וסיים ולפי נוסחא זאת פסק כרבנן וכן פירש בפירוש המשנה ע"כ. ועיין מה שכתבתי בפרק ג' דין ג' ודין ט'.