מעשה רקח על הלכות גירושין ט:מ

נתן הגט לשליח וכו'. שם ההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו א"ל לשליח לא תתביה ניהלה עד שלשים יום אתנוס בגו שלשים יום אתא לקמיה דרבא אמר רבא חלה טעמא מאי משום דאנוס האי נמי אנוס הוא א"ל מסור מילך קמי דידן דלבתר שלשים יום משוינן שליח ויהיב ליה ניהלה א"ל רבנן לרבא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא א"ל כיון דלבתר שלשים יום מצי מגרש כשליח שניתן לגירושין הוא וליחוש שמא פייס וכו' באומר נאמנת עלי וכו' ע"כ. ולפ"ז לפי דברי רבינו שפסק דאף בתוך שלשים יום יכול למנות שליח וכו' למה אמר רבא דלבתר שלשים יום משוינן שליח לפ"ז יכול למנות שליח מעכשיו ובספר ל"י ראיתי שכתב דל"ד קאמר וכו' ע"כ. ולעד"ן דדוקא ודוקא הוא דבשלמא בשליח שחלה או נאנס בתוך שלשים יום והוא חושש שמא גם לאחר שלשים יום לא יכול לקיים שליחותו אנו מתירין לו לעשות שליח להדיא אבל כשמוסר דבריו לב"ד ואומר להם בנ"ון כדתנן בההיך מתניתין דחלה ופסקו רבינו בפ"ז דין ך' והב"ד אין בהם שום אונס פשיטא ודאי שיש להם למנות השליח בזמנו ולא קודם לכן עוד ראיתי להרש"ך ח"ב ס"ס רי"ז שכתב ע"ד רבינו במ"ש ואינו עושה שליח בתוך הל' אא"כ אמר נאמנת וכו' דנראה שסובר דמ"ש בגמרא וליחוש שמא פייס קאי נמי לעשיית השליח בתוך שלשים והדבר קשה מאד דכשמקשה בגמרא הוא לסתור כל הגט מעיקרו דכיון דאיכא למיחש שמא פייס בטל הגט מעיקרו וכו' וצ"ע ע"כ. ולא זכיתי להבין דבריו שהרי רבינו סיים אבל נותן הגט לה לאחר שלשים וחוששין לה וכו' הרי דאפילו בשליח ראשון קאמר דאנו חוששין שמא פייס ונתבטל הגט מעיקרו ואין כאן שום קושי: