מעשה רקח על הלכות גירושין ט:לה

האומר לשלוחו וכו'. משנה שם המביא גט בא"י וחלה ה"ז משלחו ביד אחר ואם א"ל טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ובגמרא אר"ל כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל וכו' א"ל ר"י זו אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותה אלא זמנין דגיטא נמי לא הוי דנעשה כמי שא"ל אל תגרשנה אלא בבית וגרשה בעליה וכו' דכ"ע מודו היכא דנפקא לאפיה ויהבה ליה חפץ והדר שקלא גיטא גיטא מעליא הוי כ"פ היכא דא"ל שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא ואזל איהו ויהב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ ר"י פוסל בו וכ"ש בשלוחו ור"ל מכשיר בשלוחו וכ"ש בו ע"כ. ותחילה מאי דא"ל בהך סוגיא דלמאי אצטריך דנפקא האשה לאפיה הלא כל עצמינו לא באנו אלא לשיתקיים מאמר הבעל וכיון שנתנה החפץ תחילה וקבלה הגט כ"ע מודו ביה והנה התוס' ז"ל כתבו שם דנקט הכי משום דמתניתין איירי בחלה השליח הראשון ולא הגיע לעיר שהאשה שם ע"כ משמע דר"ל דמפני ששמעה בו שחלה הקדימה היא ונפקא לאפיה כדי לקבל הגט מידו אך אין נראה כן דעת רש"י ז"ל שהרי כתב ויהבה ליה חפץ לההוא שליח שני ע"כ ואם נפרש דכוונת רש"י נמי דמפני שחלה הראשון הקדימה היא ובא לקראתה השליח שני אתי שפיר קצת אך האמת נראה שלכל הפירושין אין שום צורך לזה לענין דינא שהרי אין הדבר תלוי אלא בקדימת החפץ כמבואר. ורבינו שהזכירו אפשר דלישנא דגמ' נקט א"נ אפשר דהק' אם יש לנו עדות ברורה דנפקא לאפיה אין צריך לעדות שהקדימה החפץ דממילא מוכח ומלתא אגב אורחיה קמ"ל והנה מחלוקת אחר מצינו בין רש"י להתוס' ז"ל דכי א"ל שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא פירש"י ז"ל דכי א"ל שקול חפץ ברישא קפיד שהיה בדעתו לעכב הגט אם לא תתן לו החפץ וכו' הילכך תנא במתניתין לא ישלחנו ביד אחר שמא כשימסור ראשון שליחות לשני לא ימסור לו דברים כהווייתן או השני לא ידקדק בהם ויהא משנה ומפסיל גיטא אך לפי פירושו קשה מאי דתני במתניתין שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר דהא אין הקפידה אלא על הגט ולא על החפץ אם יהיה ביד אחר והתוס' כתבו שם דביד אחר דקתני היינו ביד אשתו וזה נראה דוחק וכתבו בשם ריב"א ז"ל דכשאמר שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא שתולה שליחות הגט בחפץ פוסל ר"י נמי כששלח ביד אחר אפילו לא שינה וכו' וה"פ ר"י פוסל בו בשליח ראשון כששינה וכ"ש בשלוחו אפילו בלא שינוי וכו' ע"כ. ונמצא לפ"ז דלרש"י אם מסר שליח ראשון לשני אין כאן אלא פיסול דרבנן מטעם שמא וכו' ולפי' ריב"א הגט בטל שהרי שינה לגמרי מדעת הבעל אמנם רבינו נראה דרוח אחרת אתו וס"ל דאין הטעם מפני שא"ל טול החפץ והדר הב לה גיטא אלא כל שהקדים קבלת החפץ אמרינן דקפיד ע"ז אף שלא דייק לומר והדר וכו' ומדכתב ה"ז לא ישלחנו ביד אחר ואם שלחו וכו' ה"ז מגורשת נראה מזה שהוא כפירוש רש"י דלכתחילה לא יעשה שליח שני שמא לא ימסור לו דברים כהווייתן וכו' ומפני זה דקדק לכתוב בזו ויצאת האשה לקראת השליח וכו' כלומר לאמת הענין שלא שינה השני כלל שהרי יצאת לקראתו דזה מורה שהיא חפצה בגט וכיון שכן סתמו כפירושו ודאי שהקדימה נתינת החפץ לקבלת הגט ולכך הוא כשר וס"ל עוד שאין אנו מדייקין בדברי הבעל אלא בדבר שדרך בני אדם להקפיד בו כגון שהקדים קבלת החפץ לנתינת הגט ואז מניעת עשיית השליח השני אינו אלא משום שמא לא ימסור לו הדברים כהווייתן והו"ל המניעה מטעם הגט אבל אם הקדים נתינת הגט וכו' שזה מורה כדרך כל הארץ ושאין כאן קפידא אז מניעת השליח השני לכתחילה אינו מטעם הגט אלא שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר כמ"ש בגמרא וק"ל: