מעשה רקח על הלכות גירושין ט:לג

האומר לשליח וכו'. הנה רבינו כתב חלוקות כפשטן ואחרים בלשון שלילה ובגמ' מוכח דבין בלשון שלילה בין בפשיטות אמרינן דקפיד בעל כר"י התם דף כ"ט דאמר כי פליגי היכא דאמר ליה שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא וכו' ופי' רש"י וזה אם שינה נעשה כמי שא"ל אל תגרשנה אלא בבית וגירשה בעליה הילכך ר"י פוסל בו וכו' ויהא משנה ומפסיל גיטא וכו' ע"כ הרי דאין הדבר תלוי באמרו בלשון שלילה או לא ומאי דנקט רבינו אל תתנהו לה וכו' לישנא דגמ' נקט וה"ה באומר לו תנהו לה בבית תנהו לה בימין שכיון שדיבורו מוכיח דקפיד אם שינה אינו גט ולפ"ז מ"ש אחר זה תנהו לה ביום פלוני ונתנו לה בתוך הזמן אינו גט דמשמע דאחר הזמן הוא כשר צ"ל דלא בא לאשמועינן אלא מה שאינו גט כלומר שהוא בטל מה"ת דבהכי קעסיק בכל זאת הפסקא ואה"נ דאם נתנו אחר הזמן אינו בטל מה"ת אבל פסול מדרבנן מיהא שהרי עכ"פ עבר עד משלחו ומשום דאנו דנין דכל הקפידה אינה אלא שלא יקדים שאין בדעתו לגרשה עד אותו יום אבל מאותו יום ואילך אינו מקפיד כ"כ אימתי יגרשנה אלא דאנן בדידן פסלינן ליה מפני ששינה מדברי משלחו אכן במציאות זה הה"נ דיש שינוי באמרו בלשון שלילה ללא מפני שהדבר תלוי בימים ולכך אם לא אמר בלשון שלילה אם איחרו פסלינן ליה מהטעם האמור אבל בלשון שלילה שא"ל אל תתנהו אלא ביום פלוני ודאי שאם נתנו ביום אחר בין מלפניו בין מלאחריו אינו גט כלל. שוב ראיתי להרא"ם ז"ל ח"א סי' כ"ג שחילק בדעת רבינו בין אומר כפשטה לאומר בלשון שלילה ע"ש. ולפי דעתו ז"ל יקשה מהסוגיא שהזכרנו אלא דצ"ל או שאינו מפרש כפירוש רש"י ז"ל או דס"ל דשאני התם דא"ל טול ממנה חפץ והדר הב לה גיטא דמדקאמר והדר הב לה גיטא ולא אמר טול ממנה חפץ והב לה גיטא ש"מ דקפיד והו"ל כמו אל תתנהו אלא בימין וכו' ודוגמתו מצינו בגמ' גבי הולך גט לאשתי דיכול לעשות שליח אבל אם אמר לו את הולך וכו' אינו יכול לעשות שליח אכן דבר זה נלע"ד מבואר דדעת רבינו שלא לחלק שהרי פסק לקמן באומר טול ממנה חפץ ותן לה דאף שלא אמרו בלשון שלילה אפ"ה הוי קפידה ואם עשה בהיפך אינו גט ונ"ט שהרי עבר ע"ד הבעל בדבר שסתם בני אדם מקפידין עליו הרי מבוארת דעתו ז"ל דאף דלא אמר בלשון שלילה אלא סתמא אפ"ה הוי קפידא. שוב מצאתי להפר"ח בנימוקיו על הש"ס שכתב כן בפשיטות לדעת רבינו

והביא ראיה מפ"ש בפ"ז דעירובין באומר לשלוחו ערב לי בתמרים וערב לו בגרוגרות או בהפך דאינו עירוב אף שלא אמר בלשון שלילה ע"ע אכן ק"ל תו בדבריו ז"ל שכתב שם בביאורו לדברי רבינו בתנהו לה במקום פלוני דמצינן לפרושי למלתיה בקפידא וכו' כדי להחמיר בענין הגט שהוא ספיקא דא"א וכו' דלפ"ז הו"ל לרבינו לכתוב שהיא ספק מגורשת אמנם רבינו שכתב דאינו גט דמזה נמשך דהבנים ממזרים ודאי מעתה אין הטעם משום חומרא דא"א גם לשונו שם מגומגם וכבר ראיתי למהרח"ש סי' י"ב שכתב דלשון זה כולו מבולבל ע"ע. ולמה שהביא הרא"ם שם ובשם הטור דבא"ל תנהו לה ביום פלוני דמשמע מדברי רבינו דאם נתנו אח"ז שהוא כשר תמה עליהם המש"ל ז"ל שהרי לעיל בפרקין דין כ"ד כתב רבינו להדיא וז"ל הרי שאיחרו אחר הזמן שאמר ואח"כ נתנו לה וכו' ה"ז פסול משמע דלעולם מידי פיסולא דרבנן לא נפיק וכו' עכ"ל. ואחרי המחילה הראויה אין כ"כ תמיהא דהתם לשון אחור קאמר וחז"ל שמו לו גבול כמ"ש שם ולכך אם אחר הגבול של חז"ל פסלוהו משא"כ הכא ועמ"ש שם בס"ד: