מעשה רקח על הלכות גירושין ח:יג

ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני. מבואר הדבר דאף לתקנת חז"ל אם נשאת לו לא תצא דכיון שאינו אלא משום גזרה שמא יאמרו נשותיהם נותנים זה לזה הרי אמרו בגמרא דמשום גזרה לא מפקינן לה ורבינו לא ביארו להדיא דמכיון שכתב זה ה"ה ז"ל כתב דמ"ש בירוש' ע"מ שתבעלי לפלוני וכו' הוא כמו שכתוב במכילתין ע"מ שתנשאי לפלוני שלא תנשא לו משום גזרה שמא יאמרו נשותיהם נתונים במתנה וכו' ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין דבשלמא ע"י נישואין איכא למגזר כי הא אבל בע"מ שתבעלי לפלוני תיפוק לי שהיא אסורה עליו בזנות בלאו דלא תהיה קדשה וכ"נ מדברי התוספות ע"ע ובזה אין שייך גזרה וכמ"ש פ"ו דאישות דין י"א ע"ש אכן לדעת רבינו אכתי קשה מדברי רבא דקאמר וכי תימא אפשר דמנסבא היום ומגרשה למחר ומקיימה לתנאה ולהך דפליגא וכו' התם בדידיה קיימא וכו' הכא בדידה קיימא לאגרושי ע"כ משמע דאי בדידה הוה קיימא לאגרושי שפיר הוה שרינן לה לאנסובי לאחר וכו' ורבינו כתב דהבנים מהאחר הוו ממזרים משום דתחילה דוקא קאמר וצריך לדחק ולומר דלר"ן הוא דקאמר הכי אבל לרבא גופיה אף אי הוה בידה לאגרושי לא הוה שרינן לה משום דלפלוני תחילה משמע ודין זה לפי דברי ה"ה ז"ל נראה שנוהג גם בעלמא שהרי רבינו פי"א דהלכות מכירה דין י' פסק דמי שהקנה לחבירו והתנה עליו ע"מ שתמכרנו לפלוני אם מכרו לאחר לא קנה וכתב שם ה"ה דהוציאו מדין זה משמע דשניהם שוים ונחלקו הפוסקים באם התנה ע"מ שלא תמכרנו לאחרים אם קנה או לא עיין בש"ות מהר"א ששון סי' קי"ח וש"ות עדות ביעקב דף קע"ז: