מעשה רקח על הלכות גירושין ז:ז

ואם לא נתקיים וכו'. הנה הרא"ש ז"ל בפ"ק אחר שהביא הברייתא דאם לא אמר בנו"ן דפליגי בה ר"מ וחכמים ז"ל דאם נתקיים בחותמיו תו לא צריך מידי ואם אבד הגט כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז ה"ז ספק מגורשת ואם יבוא הבעל וערער ה"ז ספק ממזר עכ"ל. ואם באנו לדון על פשט הלשון נראה לכאורה דהא דכתב ואם בא הבעל וערער וכו' דברי עצמו הם או דלא קאי אאבד הגט דאל"כ הכי הול"ל ואם אבד הגט ובא הבעל וערער כתב הרמב"ם וכו' א"נ הכי הול"ל ואם אבד הגט או בא הבעל וערער כתב הרמב"ם וכו' דאז היה מבואר דהכל קאי להרמב"ם ז"ל. ברם חזינא ליה להגאון ז"ל הוא מרן הקדוש והובא בב"י ג"כ שנראה שלא הבין כן אלא דגם במ"ש דבא הבעל וערער וכו' קאי להרמב"ם ז"ל ומכח זה כתב דאפשר שהיה גורס כמו שכתב ואפשר שהיה גורס כן ולא כגירסא דידן אלא דמשמע ליה שא"א לומר שכשאבד הגט וערער הבעל שתהיה אינה מגורשת בודאי דשמא אם היה הגט בפנינו היה מתקיים ולפיכך במקום אינה מגורשת כתב ה"ז ספק ממזר וכו' ע"כ. והקושי מבואר בדבריו וכבר עמד עליו המש"ל ז"ל דאם הרא"ש ז"ל היה גורס כגירסתינו היכן מצא בדברי רבינו דכשבא הבעל וערער ואבד הגט שאינה מגורשת וזה לפי גירסתינו בל יראה ובל ימצא בדברי רבינו דהוא כתב דאם בא הבעל וערער והגט בפנינו מאחר שלא נתקיים אינו גט ובאבד אפי' ערער ה"ז ספק דאפשר שאם היה בפנינו היה מתקיים כמ"ש בריש פרקין עכ"ל. הנה מ"ש ז"ל כמ"ש בריש פרקין דמשמע דבריש פרקין מבואר דבדאיכא תרוויהו דהיינו אבד וערער היא ספק מגורשת אינו מבואר כ"כ ע"ע וכיון שכן סברת הרא"ש לפי פירושו של מרן ז"ל נראה שכך היא דהן אמת שרבינו שכתב דאם ערער הבעל אינו גט הכוונה בלא אבד והגט בטל כיון שלא נתקיים והבעל מערער אמנם באבד והבעל מערער אף שלא באה בביאור בדברי רבינו מ"מ משמע ליה להרא"ש שא"א לומר שכשאבד הגט וערער הבעל שתהיה אינה מגורשת ודאי כלומר שא"א לנו להבין שכשכתב רבינו ואם ערער הבעל אינה מגורשת כוונתו בכל גווני אף באבד דזה אי אפשר להבינו בשום פנים שהרי אם היה הגט בפנינו אפשר שהיה מתקיים. ומ"ש מרן ז"ל ולפי' במקום אינה מגורשת וכו' כוונתו שבמקום החלוקא שכתב רבינו בבא הבעל וערער דאינה מגורשת כתב ז"ל דכשאבד הגט ובא הבעל וערער ה"ז ספק כלומר שבמקום חלוקא זו כתב זו שגם הוא אמת לדעתו כנלע"ד כוונת מרן ז"ל בדוחק ותמהתי על נאמני ביתו של הרב"י שלא נרגשו מזה ע"ע זולתי הרב"ח שכתב עליו דשארי ליה מאריה ולעד"ן כמ"ש. גם הלום ראיתי למרן ז"ל שהשיג על ה"ה דאמ"ש רבינו דאם לא נתקיים הגט שהוא פסול כלומר מדרבנן שהוציאו מהסוגייא שאמרו שם בדין הוא דקיום לא ליבעי ורבנן הוא דאצרכו וכו' והשיג עליו ז"ל דלא היה צריך לכך דבהדיא תניא בריש גיטין המביא גט ממ"ה ולא אמר בנו"ן יוציא והולד ממזר דר"מ וחכ"א אין הולד ממזר והלכה כחכמים וכו' ע"כ. הן אמת דלכאורה היה נראה דה"ה ז"ל הזכיר הסוגיא דמשמע מינה דעיקר הקיום אינו אלא מדרבנן והך ברייתא היא לענין השליח שלא אמר בנו"ן אך מ"מ הכל סובב למקום אחד ומה גם שה"ה סיים פירוש להאמין בו עד אחד וכו' ודו"ק: