מעשה רקח על הלכות גירושין ו:יט

וכן מי שאמר וכו'. ערכין ס"פ האומר א"ר ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעי מודעא פשיטא ל"צ דעשוה וארצי מהו דתימא בטולי בטליה קמ"ל דא"כ ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל ליה למודעיה ופי' רש"י דעשוה אחרי כן וארצי לתת הגט והמודעא לא ביטל מ"ד מסתמא בטלה למודעא קמ"ל וכו' ע"כ נראה מבואר שאפי' אנסוהו לגרש עד שגירש ברצונו אם לא בטל המודעא הגט בטל וזה הוא חידושו של ר"ש ורבינו העתיק דין האונס בספ"ב וכאן ג"כ גבי מודעא סתם הדברים נראה שדעתו שלא לחלק בין נאנס ללא נאנס כפשט הסוגיא ולא רצה לבאר כדי שלא נטעי דמסירת המודעא אינו מועיל אא"כ נאנס בנתינת הגט וכ"נ מדברי ה"ה שאחר שהביא דברי הרמב"ן ז"ל כתב וכן מתבאר בגמרא בפ' חזקת הבתים שמודעת הגט אפי' אין לו אונס כלל היא וכו' ע"כ ונוראות נפלאתי על הרב"י א"ה סי' קל"ד שהביא משם הרמב"ן ז"ל דמלשון רבינו שכתב שאם אמר גט שאכתוב מכאן ועד ך' שנה בטל הוא בטל וזו היא מסירת מודעא על הגט וזה ודאי שכשר דמסתמא נימא אנוס הוא אבל אם פירש שאינו אנוס ומבטל לפי שיטתו כשר כדברי הר"ש ז"ל עכ"ל. והרואה יראה דמלבד שאין הלשון של רבינו מסודר כן עוד נראה שאין זו דעתו ז"ל דמלבד מה שכתבנו מלשון הגמרא עוד יש להכריח דרבינו אינו מחלק בכך שהרי הקדים וכתב וכן מי שאמר לשנים וכו' וזו היא מסירת המודעא וכו' ומכיון שהקדים הדין שלפי פשוטו ודאי דסתמא קאמר ושוב כתב וזו היא מסירת המודעא וכו' ודאי נראה שלכך נתכוון שהרי כשבאנו להבין תחילת דבריו מהיכא תיתי לפרשו בנאנס על הגט וכיון שלא כתב תחילה שאדם רשאי למסור מודעא כגון שיאמר וכו' הורה לנו כוונתו להדיא ואם נרצה לפרש דממ"ש אח"ז מכאן ועד ך' שנה וכו' שזה מורה על האונס כדברי לשון הרב"י א"כ רבינו סותר את עצמו סמוך ונראה. ועוד דכיון דנ"מ טובא לענין דינא שאם לא נאנס בגט המודעא בטילה כמו שסיים הרב"י ז"ל כל כי האי הו"ל לרבינו לבארו להדיא כדי שלא נטעי בדבר ומלבד כל האמור הרי אמרו בפ' ח"ה דף מ' אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסא דפלניא לאו מודעא היא ופריך מודעא דמאי אי דגיטא ודמתנתא גלויי מילתא בעלמא היא וכו' הרי שהשוו גט למתנה ורבינו בפ"י דהל' מתנה דין ג' פסק דבמתנה או מחילה אעפ"י שאינו אנוס המתנה בטלה ע"כ וכיון שכן מוכרח מדברי רבינו דלא בעינן שום אונס במודעת הגט אלא שראיתי להרשב"א ז"ל פרק השולח (גיטין דף ל"ד) שאחר שהביא דברי רבינו כתב וזה דבר ברור וכו' שהרי מכיון שאמר שהוא אנוס ואיכא גילוי דעת שהוא אנוס הרי הוא מתבטל והרי יש כאן גילוי דעת שאם אינו אנוס בכך למה הוא מגרש אם אינו רוצה לגרש לא יגרש אלא ודאי אנוס הוא אלא שמתיירא לגלות אונסו וכו' ע"כ והדברים תמוהים ונראה שהבין בדברי רבינו שאמר בפ"י שהוא אנוס שכ"כ להדיא ובדברי רבינו אין כאן אפילו רמז לזה וכלפי לייא הוא כמ"ש לעיל באר היטב ועל צד הדוחק אפשר לומר דכוונתו שכן היא דעתו של הרשב"א גופיה לא שבא לפרש דברי רבינו ומ"מ צ"ע וכ"מ להרב מ"מ ז"ל ודו"ק:

ונתנו לה בפני שנים אחרים. מדקדק לכתוב בפני שנים אחרים משמע דבפני אותם שחתמו בגט לא מהני וק' דבפ"י דהל' מכירה דין ו' כתב להדיא דעידי המודעא יש להם לחתום הם עצמן באותו המכר שנמסרה להם המודעא עליו ואין בכך כלום וכו' ע"כ לכ"נ דהכא לאו דוקא קאמר וסמך למ"ש שם דכיון שביאר שם הדין והטעם מעתה אין לטעות:

וכן אם אמר וכו' או כל גט וכו'. לא ידעתי למה הוצרך רבינו לכל אלו הלשונות ואולי מצא אותם בתוספתא או בירושלמי אך החלוקה האחרונה שכתב ז"ל כל גט שאכתוב לפלונית אשתי וכו' נראית כפולה שכבר הזכירה בפתח דבריו שכתב וכן מי שאמר לשנים גט שאני כותב לאשתי וכו' ואין כאן אלא שינוי הלשון אבל הענין כולו אחד אם לא שנאמר דהכא קאמר כל גט ולא אמר גט סתם משמע דכל מין שטר קאמר דמצינו לשון גט נאמר על השטרות כדתנן כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים וכו' ואף שבחלוקות הראשונות כתב ג"כ לשון זה אינו מזיק דאפשר שיש לו יותר מאשה אחת ורוצה לגרש כולם אבל באומרו לפלונית אשתי הרי אין כאן אלא אחת א"כ כל גט דקאמר הו"א דעל השטרות שעתיד הוא לכתוב לה קאמר קמ"ל רבינו דאף אם נאמר כן אכתי גרושין בכלל בהכרח:

וכל דבר שאבטל בו מודעא זאת וכו'. מבוארת כוונתו דמסירת המודעא היא אפילו בלי שום אונס וגם א"צ לומר לעדים שהוא

אנוס כלל וגם גבי מתנה כתב רבינו בפ"י דהל' מכירה במד"א במוכר או עושה פשרה אבל במתנה או מחילה אם מסר מודעא קודם נתינה אעפ"י שאינו אנוס הרי המתנה בטילה שאין הולכים במתנה אלא אחר גילוי דעת הנותן שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל וכו' ע"כ. והנה ראיתי להרב מ"צ בשער ז' סי' ח' שהבין מדברי רבינו אלה דאף שאינו אנוס באמת די שאמר לעדים שהוא אנוס ודייק לה ממ"ש למעלה גבי מכר דבעינן שיכירו העד באונסו ושיאמר להם כן ומכח זה נתקשה בדברי רבינו דאמאי גבי גט לא הצריך שום אונס אפילו באמירת העדים ונדחק בדבר ע"ע. ולא כן אנכי עמו דהרי רבינו ביאר לנו כוונתו במה שנתן טעם שאין הולכים במתנה אלא אחר גילוי דעת הנותן שאם אינו רוצה וכו' ומכיון שתלה הדבר בגילוי דעת אין זו אלא כלפי העדים ומכיון שפירש שאם אינו רוצה וכו' הרי תלה הדבר ברצון לא באונס כלל ועוד הרי בגמרא השוו גט למתנה והרב שם נדחה גם בזה ע"ע אכן לקו' הריב"ש ז"ל סי' תפ"ב שנתקשה ע"ד רבינו מההיא דח"ה דף מ' שאמרו אי דגיטא ודמתנתא גילוי מלתא בעלמא היא ומשמע דהק' דא"צ שהעדים יכירו באונסו אלא הוא נאמן בכך דמשמע דאם אינו אנוס כלל אין בדבריו כלום וכו' ועפ"י האמור והמדייק בדברי רבינו תתורץ דגילוי מלתא היינו כלפי העדים דא"צ שיאמר להם שהוא אנוס וגם לא בעינן שום אונס וזו היא כוונת הגמרא ג"כ לפי שיטת רבינו ז"ל גם בפ"ד דהל' יבום דין כ' הזכיר רבינו דין המודעא ולא הצריך שום אונס ואף שבגילוי דעת בעלמא דהיינו שאומר לשליח או לעדים שהוא מבטל הגט סגי לדעת רבינו וכיון שכן למה אנו צריכים למודעא. התירוץ הוא מבואר דאם ביטל הגט סתם לא נתבטל אלא לשעתו ואח"כ כשימלך יכול לחזור ולגרש בו דאמרינן שלא בטל אלא השליחות כמ"ש בדין כ"א משא"כ כשמסר מודעא שאז גם גופו של גט נתבטל לגמרי והנה הרב הנ"ל עפ"י שיטתו הק' על ה"ה ז"ל במ"ש וז"ל ודע ג"כ שאין דברים אלו אמורין אלא במי שאינו אנוס אבל האנוס כבר נתבאר דין זה גט מעושה ספ"ב ואם מסר מודעא ובטלה הרי הוא כאילו לא מסר כלל ע"כ והק' ז"ל בסי' י"א וז"ל והנה אנחנו זכינו לאריכות דבריו שבפ"ב כאשר יראה הרואה אמנם בזה הלשון הכתוב כאן האותיות שאלוני דיראה סותר מרישיה לסיפיה דמאומרו שאין דברים אלו אמורים אלא במי שאינו אנוס מבואר בהדיא דמי שבטל מודעא באונס דינו כדין גט מעושה ואיך כתב בתר הכי דאם מסר מודעא וביטלה הרי הוא כאלו לא מסר לכן נראה ברור דט"ס נפל בדפוס וכו' עכ"ל. זה גרם לו מפני שרצה להבין דכוונת ה"ה היא על אונס ביטול המודעא וששני דברים השמיענו ז"ל והמדקדק בדברי ה"ה יראה שכוונתו ברורה כשמש דלא נחית אלא להשמיענו דכשעישו ואנסוהו לכתוב הגט. מינה דגם המודעא שמסר תחילה היא בטילה ג"כ דכשם שע"י האונס אנו חושבין אותו לרצון גמור כמו שמבואר בספ"ב ממילא שגם מסירת המודעא שעשה היא נופלת והגט הוא קיים דאל"כ מה הועילו חז"ל בתקנתן וזהו מ"ש ה"ה ודע שאין דברים אלו אמורים אלא במי שאינו אנוס כלומר בגט שעי"ז אנו צריכין לביטול המודעא אבל האנוס כלומר בגט כבר נתבאר דין זה גט מעושה ספ"ב הרי שביאר כוונתו דדבריו לא קיימי אלא אגט מעושה שהוזכר בספ"ב וסיים כוונתו ואם מסר מודעא ובטלה וכו' כלומר דזה הוא עיקר חידושו ז"ל והוא פשוט לעד"ן ואין כאן שום סתירה ולא ט"ס כמבואר: