מעשה רקח על הלכות גירושין ו:טז

שליח שנטל הגט וכו'. ריש פרק השולח ודייקו בגמרא הגיעו לא קתני אלא הגיע ואפילו ממילא ולא אמרינן לצעורא הוא ופירש רש"י שכשראה שליח בדרך והיה לו לזה דרך לשם וראהו ואפ"ה בטיל ולא אמרינן אין בדעתו לבטלו אלא לצעורא בעלמא וכו' ע"כ ורבינו לא הזכיר זה אפילו ברמז וי"ל שהוא נכלל במ"ש או שקדם ואמר לאשה וכו' דבגמרא אמרינן מהו דתימא כי לא אמרינן לצעורא קא מכוין ה"מ לשליח אבל לדידה ודאי לצעורא קא מכוין קמ"ל א"נ י"ל דרבינו כתב וקודם שיגיע ליד האשה וכו' שזה מורה שכל עוד שלא הגיע לידה בכל גווני אם בטלו מבטל אך מה שיש להסתפק אם שליח ראשון שהוא להולכת הגט מינה שליח שני ושוב בטל שליחותו אי מהני או לא דהן אמת דביטול הגט תלוי ביד הבעל דוקא אמנם ביטול השליחות אשר בטל הגט לשנותו מי נימא דזו כחו כמו הבעל עצמו א"ד למנות שליח אחר הוא רשאי ואינו רשאי לבטלו וספק זה מצאתיו להמש"ל ז"ל והצ"ע ולעד"ן דכיון דהבעל לא מינהו אלא להולכת הגט ודעתו היא שתתגרש ודאי במעתה לא נעשה שליח אלא לזה וכשהוא מבטל השליחות של השליח השני הרי עבר על דעת משלחו שהרי אפשר שיגרום שיאבד הגט או יאנס ולא ימצא שליח אחר ומצי בעל למימר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי הילכך נראה שאין ביד שליח אלא למנות שליח ולא לבטלו ודו"ק:

וכל המבטל בפני אחרים צריך לבטלו בפני שנים. נראה דשניהם יחד קאמר ואם בטל בפני א' ושוב בטל בפני הב' לא מהני וה"ט משום שאמרו במתני' בתחילה היה עושה ב"ד ומבטלו ואפליגו בגמרא אי בעינן ג' או אפי' בב' סגי אבל לכ"ע בעינן כעין ב"ד דהיינו יחד ועיין להריב"ש סי' רל"ב:

ואף על פי שחזר וכו'. הוסיף רבינו וה"ז גט כשר לאפוקי ממאן דסבר דהוי ספק מגורשת והרמ"ך וכו' כוונתו ז"ל לההיא דפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ט) שאין שם אלא ע"א וקדושין אמנם בנדרים דף פ"ה מנו לכולהו ונחלקו הגאונים בפירושה הביא דבריהם בס' מכתב מאליהו בשער ז' סי' ג' ע"ש: