מעשה רקח על הלכות גירושין ו:יג

הבעל ששלח וכו'. ק"ק דבעובדא דמייתי תלמודא התם ליכא לשון פקדון שכתב רבינו ואם נאמר דהכי הוה גריס רבינו א"כ למה העתיק ג"כ שליח קבלה ולזה י"ל דאף דהוה גריס כגרסתינו נהוי בידך משמעותו לשון פקדון או לשון קבלה ולכך העתיק רבינו שניהם דזיל בתר טעמא אמנם ראיתי להפר"ח בשיטתו שם דף ס"ג דעל מ"ש רבינו ומשהגיע גט לידה מתגרשת ודאי וכתב ה"ה ז"ל עלה שפשוט הוא כתב וז"ל ואינו פשוט אבל משום דכיון שנתרצה השליח להיות שליח קבלה עקריה לשליחות הולכה של בעל וממילא נתבטל וא"כ אף שהגיע הגט לידה כשתמצי לומר דלא חזרה שליחות אצל הבעל הרי אינו יכול להיות השליח שליח קבלה והוא הדין שליח הובאה ואין כאן שום שליח להגיע הגט לידה וכיון דמספקא לן אי חזרה אי לא חזרה הו"ל ספק מגורשת אף אם הגיע הגט לידה באופן שסברת הרב אינה מוכרחת וצריכה לפנים ודלא כה"ה עכ"ל. והנה הרב ז"ל לא הזכיר דברי ה"ה ז"ל שכתב דהספק הוא אם יכול זה האיש להיות נעתק משליחות הולכה שמינהו הבעל לשליחות קבלת האשה שהיא ממנה אותו עתה כיון שעדיין לא נגמר שליחות הבעל ע"כ דמשמע מדבריו להדיא דאם נגמר השליחות דהיינו שהגיע לידה היא מגורשת שעפ"י זה כתב אח"ך דכתב רבינו משהגיע הגט לידה תתגרש ודאי ופשוט הוא ע"כ כלומר דלפי מה שסיים ז"ל כמבואר ונמצא דאף לכשתמ"ל אם לא חזרה שליחות אצל הבעל היינו דוקא בעוד הגט ביד השליח שהרי לא השלים שליחותו ובזה הוא שנסתפקו בגמרא דאילו לעקירת השליחות כיון שהשליח לא דבר אלא הניחו בידו כמות שהוא זה לא נקרא עקירת שליחות מדעתו ותדע שלא הזכירו דבר זה בגמרא להדיא וגם ר"ן שהוא עצמו הביא לעיל ההיא דעקריה לשליחותיה שהרי הודה לדברי רב אשי היה רוצה להתירה אף שלא חזרה השליחות משום דס"ל דזה לא מקרי לא חזרה שליחות כדבעלמא אלא נראה דכל מאי דנסתפקו אינו אלא כשלא נגמר השליחות וכדברי רבינו פסק הרב"י בש"ע ולא חלק שום מפרש עליו אף שעדיין לבי מהסס מההוא עובדא דאצריכוה גט וחליצה דלמה לא תקנו שיתן הגט ליד האשה ובזה היתה מגורשת ודאי ולומר שהלך השליח או נאבד הגט או נשרף הוא דוחק ודו"ק: