מעשה רקח על הלכות גירושין ד:טו

ואם מן התורף אינו גט. הלשון מגומגם דמהכלל שנתן רבינו פרק עשירי דכ"מ שכתב אינו גט היינו מן התורה והבנים ממזרים הכא אמאי הרי אין לנו כ"א חשש בעלמא דילמא זייפו וכתבו בו איזה דבר בין השיטין או שמחק וכתב דבר אחר במקומו וכיון שאינו אלא חשש איך יתכן לפוסלו מה"ת וכו' ומאי דנלענ"ד דהכלל לא נאמר אלא בפיסול שהוא ודאי אבל בפיסול שהוא משום ספק מלתא דפשיטא הוא שכשכותב אינו גט אינו אלא לענין לכתחילה שלא ינתן מפני הספק וכיוצא בו מצינו בפ"ג דין י"ב בשנים ששלחו שני גיטין ונתערבו ואבד אחד מהם שכתב רבינו שם דהרי השני בטל ולפי הכלל של רבינו שם בפ"י כל מקום שכתב בטל הוא מה"ת וזה א"א דדילמא גיטה הוא האמיתי ואיך יתכן שנאמר בטל מה"ת ועמ"ש שם וה"ה ז"ל והפר"ח סי' קכ"ה שעמד בזה והניחו בצ"ע ולענ"ד מכ"ש:

וכן גט שנמצא קרוע וכו'. מדלא כלל דין קרוע וכו' בהדי מחק בו אות או תלה בין השיטין משמע דבנמצא קרוע שתי וערב ל"ש בטופס ל"ש בתורף קאמר ומ"ש וכן במשמע שהם שוים מסתברא דלא קאי אלא אפיסול הגט שכתב תחילה והכי מוכח ממ"ש פ' כ"ג דמלוה ולוה וז"ל שטר חוב שנתקרע כשר נמחק או נטשטש אם רישומו ניכר כשר נקרע קרע ב"ד ה"ז פסול איזהו קרע של ב"ד ש"ו עכ"ל הרי שלא חילק בין טופס לתורף וכ"נ מה"ה שם והכי מוכח עוד שהרי השוה שם דין נמחק או נטשטש לקרע ב"ד וכמ"ש כאן בדין הבא בנימוק או שהרקיב או נמחק דסתמו ודאי ל"ש בטופס או בתורף ואף דהטופס אינו אלא מדרבנן מ"מ כיון שנקרע בקרע ב"ד מורה שכבר נתבטל: