מעשה רקח על הלכות גירושין ג:טו

הכל כשרים וכו'. שיטת רבינו מבוארת דס"ל דוכתב לה ספר כריתות אבעל קאי ואם הבעל אינו יודע לכתוב יצוה לאחר לכותבו וכיון שכן גם כתיבת הגט בתורת שליחות נגעו בו כמו שנראה מדבריו בריש פ"ב ע"ש וזו היא שיטת ר"י בעל התוס' שהזכירו הרא"ש ז"ל אף דלא ככולו כמבואר והכי מוכח מכמה דוכתי שהזכירו התוס' שם ד"ה והא לאו בני דיעה נינהו וכו' ותדע שזו היא כוונת רבינו שהרי הזכיר כאן גבי כתיבה הטעם מפני פסול העבד שהוזכר בגמ' גבי שליחות הגט הרי דס"ל דגם הכתיבה עצמה מתורת שליחות נגעו בה ומפרש הסוגיא דר"י אמר שמואל לפרש דברי רב הונא הוא דאתא אלא שהתלמוד פלפל תחילה בדברי רב הונא שוב הביא דברי ר"י אמר שמואל שמפרש דבריו דלא איירי אלא בטופס הגט וכ"כ רבינו בפי' המשנה שם ונלע"ד דהכרח רבינו לפרש הסוגיא כן הוא מכח דברי הירושלמי דאמתניתין דהכל כשרים וכו' רב הונא אמר והוא שיהא פקח עומד ע"ג ר"י אמר והא כתיב וכתב לה לשמה שמואל אמר צריך שיניח תורפו של הגט וכו' ע"כ ומעתה גם התלמוד שלנו נאמר דר"י א"ש קשיתיה בדברי רב הונא דאי איירי גם בתורף ק' דהא בעינן לשמה וגדול עומד ע"ג אינו מועיל לשוייה לשמה ומכח זה פי' דגם כוונת רב הונא היא בטופס דוקא ובזה ניצול רבינו מהקושיות שהק' עליו הרשב"א ז"ל ע"ע ועוד יתבאר לקמן בע"ה גם הרש"ך נתקשה הרבה בדברי רבינו ע"ע. ומלבד האמור י"ל להק' מה שהק' בשם התו' דמאי איריא דנקט בגמ' גבי גוי משום דגוי אדעתא דנפשיה קעביד תיפוק ליה משום דלאו בני כריתות נינהו ומכח זה כתבו ז"ל לפי שיטתן דבכתיבת הגט אין שייך שליחות דכי כתב וכתב לה לאו אבעל קאי אלא אסופר קאי אכן רבינו דס"ל דגם בכתיבת הגט מתורת שליחות נגעו בה כמבואר מה שכתבו בגמ' דגוי אדעתא דנפשיה קעביד ולא אמרו משום דלא שייך בתורת כריתות משום דכלפי מ"ש בתחילה גבי חש"ו והא לאו בני דעה נינהו כשהק' לו מגוי השיב לו דאף שהגוי הוא בר דעת מ"מ הוא גרוע במכ"ש ממי שאין בהם דעת משו' דאדעת' דנפשיה קעביד ודייקי נמי דברי רבינו שסדר תחילה נכרי ועבד ואח"כ חש"ו וכשבא לתת טעם סמך הנכרי לחש"ו דאילו לטעם דלאו בני כריתות נינהו הרי נלמד במכ"ש מעבד שכתב ז"ל משום שאינו בתורת גיטין וקדושין דהיינו דלאו בני כריתות והוי כ"ש וק"ו לנכרי דהא עבד שייך במצוות שהאשה חייבת בהם א"כ כ"ש נכרי אלא ודאי דטעמא דנכרי האמור בגמרא אינו אלא כלפי טעם החש"ו כנז"ל. ומן האמור יתבאר עוד שיש להחמיר בנכרי ועבד אפי' כשישראל עומד ע"ג ואפילו בטופס טפי מחש"ו דחש"ו אף שאינם בני דעה מ"מ שומעין לקול מורין (חסר):

ישראל שהמיר וכו'. עיין הרמ"ך וכבר ה"ה ז"ל כתב דמבואר בכמה מקומות בגמרא דהוא מומר לכל התורה כולה וא"כ הו"ל ככותי ומ"מ נתבאר פ"ד מה"א שאם קדש בת ישראל שקדושיו קדושין וכו' וכאן לא נתכוון רבינו אלא לומר שהוא פסול לכתוב הגט אבל ודאי אפילו קדש בעודו ישראל מגרש הוא לאחר שהמיר וכו' ע"כ ועכ"ז דברי רבינו מגומגמים שלא הי"ל לכתוב הרי הוא ככותי לכל דבריו אלא הי"ל לומר הרי הוא פסול או הרי הוא מומר לכל התורה כולה והנה לפי מה שכתבנו לעיל דרבינו הוציא דינו מהירושלמי דמוכח מניה דגדול עע"ג אינו מועיל להשוותו לשמה במה שצריך לשמה מדאורייתא כגון התורף לפ"ז י"ל דאגב ארחיה רצה לאשמועינן רבינו דכי היכי דבכותי אין מועיל אפילו גדול עע"ג לתורף משום דאדעתא דנפשיה קעביד ה"נ בישראל מומר ולא נימא כיון שקידושיו קדושין ואע"פ שחטא ישראל הוא ליתכשר לפחות ביהודי כשר עע"ג מיהא קמ"ל וטעמא דמילתא משום דכיון שהיה ישראל מתחילה פקר טפי מגוי גמור וכיון שכן דוקא בכתיבת הגט דבעי לשמה מדכתיב וכתב לה הוא דהרי הוא ככותי אבל לענין לגרש את אשתו וכן לענין קדושיו הרי הוא כישראל ובס' גט פשוט סי' קכ"ג האריך בפרט זה ולעד"ן כמ"ש: