מעשה רקח על הלכות גירושין ב:טז

וכן אם כתב בכתב ידו וכו'. מפשט דברי רבינו נראה דבכתב בכתב ידו א"צ שום בדיקה שהרי לא חייב אלא שתהא דעתו מיושבת עליו ותדע עוד שבדין דלעיל מיניה סיים וצריכין לבודקו יפה יפה וכו' משמע דהבדיקה לא שייכא אלא בהרכין ראשו אבל ע"י כתיבה א"צ בדיקה ותדע עוד שלא כתב בזו וצריך שתהא דעתו מיושבת כמ"ש בדין הרכין אלא כתב אם היתה דעתו מיושבת כלומר דא"צ כ"כ בדיקה ולכך לא כתב לשון צריך וכו' וכ"כ פכ"ט מהל' מכירה וז"ל אלא ששומע ואינו מדבר או שנשתתק מקחו מקח וכו' והוא שיבדוק כדרך שבודקין לגיטין או יכתוב בכתב ידו ע"כ הרי דלכתב ידו לא הצריך שום בדיקה אמנם בפי"ג דין כ"ח כתב רבינו וז"ל וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין ונמצאת דעתו מכוונת וכתב שמת פ' בן פ' סומכין על כתיבתו ותנשא וכו' ע"כ הרי להדיא שהצריך בדיקה אף ע"י כתיבה וזה הפך מ"ש כאן וכבר עמד על זה מהרח"ש ז"ל בדף ח' ולא תירץ כלום ע"ע אך בס' ג"פ סי' ק"ך ס"ק כ"ח כתב וז"ל ויראה דלענין ממונא מיקל הרמב"ם דלכתיבת ידו לא בעי בדיקה אך לענין א"א בין לענין גט בין לעדות אשה בעי בדיקה וכו' ע"כ ותירוצו עולה קצת למ"ש רבינו בהל' מכירה ובפי"ג אך למ"ש בפרקין אינו עולה שהרי כבר הכרחנו מתוך סידור לשון רבינו כאן דבכתיבה לא בעי בדיקה דאם איתא למה הוצרך לכתוב אם היתה דעתו מיושבת מכיון שהקדים שצריך בדיקה בסירוגין משא"כ אם נאמר דאין צריך בדיקה אתי שפיר דכוונתו דלפחות תהיה דעתו מיושבת וק"ל ואפשר היה לחלק בין עדות אשה שמעיד לזולתו למקחו וממכרו וגירושי אשתו אך יקשה קצת בלשון הברייתא דקתני כשם שבודקין לגיטין כך בודקין לעדויות וכו' והביאה הה"מ שם בפי"ג משמע דגיטין ועדויות שוין ויותר נלע"ד דסמי חדא מקמי תרתי ולעולם דע"י כתיבה לא בעי בדיקה והכי מסתברא דכיון שעשה מעשה וכתב עדיף מהרכנת הראש וכסברת התוס' דף ע"א ד"ה אר"י וכו' ומעתה יש לנו פנים מאירות לומר שמ"ש בפי"ג וכן מי שנשתתק ובדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין כוונתו למ"ש בדין זה דלהרכנת הראש בעי בדיקה בסירוגין וכו' ואתי שפיר למה שיש להק' למה לא הזכיר שם רבינו דין הרכנת הראש דהא ודאי נראה דמכיון דמהני לענין גירושין מהני נמי לענין עדות אשה כנז' אלא נראה שנתכוון במ"ש ובדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין היינו כמ"ש כאן ומפני שכבר כתב כאן דגם ע"י כתיבה מהני אף בלא בדיקה לא דקדק כ"כ בלשונו שכ' וכתב שמת פ' בר פ' סומכין לכתיבתו ותנשא שכוונתו א"נ כתב וכו' ותדע עוד שהוסיף ז"ל שסומכין על כתיבתו והוא שפת יתר דהיל"ל ה"ז תנשא סתם ומינה ודאי דסומכין על כתיבתו דאין לומר שבא ללמדנו דאף שאינו מעיד בפה ממש אפ"ה סומכין וכו' שזה כבר השמיענו שם בתחילת דבריו שכתב מצאו כתוב בשטר מת איש פ' וכו' ה"ז תנשא אשתו אלא נראה שבא להשמיענו שאף בלא שום בדיקה סומכין על כתיבתו והיינו כמ"ש כאן א"נ אפשר לפרש שמ"ש שם ובדקו אותו וכו' הכוונה שאירע הדבר כך שבדקו אותו כדרך שבודקין לגיטין לא שהקפיד ז"ל שעכ"פ צריך בדיקה ובין אם נפרש כך או כך יתורצו דברי רבינו על נכון: