מעשה רקח על הלכות גירושין ב:א

לא נאמר וכתב וכו'. הנה ראיתי להרב מכתב לאליהו שער א' שהק' וז"ל ודבריו תמוהין בעיני דמאחר דוכתב איצטריך לשיכתוב הוא בעצמו או שלוחו א"כ מעתה איך יצדק לומר דלא נאמר וכתב אלא לומר שאינה מתגרשת בכסף אלא בכתב הרי לגופיה אצטריך ותירץ דאתרי וכתב ואתרי ונתן קאי דה"א מדשנה עליו הוא לעכב ולא ע"י שליח וכו' עכת"ד. ואחרי המחילה אין אלו אלא דברי נביאות דהיכן מצא רמז בדברי רבינו דהוכתב תניין קאי הלא רבינו לא הזכיר אלא חד קרא ועליה קאי מה שכתב ועיקר קושיתו מתרצה שפיר על פי דברי הש"ס דידוע דרכו של רבינו שהוא על פי הש"ס בפ' המביא תניין (גיטין דף כ"א) ורבנן האי וכתב מאי עבדי ליה דמ"ל בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף סד"א להקיש יציאה להויא מה הויא בכסף אף יציאה בכסף קמ"ל ופי' רש"י ואינה מתגרשת בכסף אם א"ל הילך פרוטה והתגרשי לי בה מקיש יציאה להויא כדכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר ע"כ מעתה כוונת רבינו הכי היא לא נאמר וכתב וכו' כלומר אין לומר דוכתב ר"ל דקפיד קרא שהבעל בעצמו יכתוב דהא קי"ל בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו דילפינן מק"פ כדאיתא התם בגמ' וא"כ לא נאמר האי וכתב לתכלית זה אלא להודיע לנו שאינה מתגרשת בכסף דהו"א אתקיש יציאה להויא ותתגרש גם בכסף קמ"ל דאם כוונת התורה דמקיש יציאה להויא לא ליכתוב וכתב אלא ליכתוב ונתן כריתות בידה וק"ל: