מעשה רקח על הלכות גירושין יא:ח

כיצד ממאנת אומרת בפני שנים וכו'. שם דף ק"ז הלכה כאותו הזוג דמכשירין בשנים וכתבו התוס' ה"ה בחד אלא שצריך לעדות שמיאנה ע"כ. ונראה שכן דעת רש"י ז"ל שהרי בההיא דיתר על כן אר"י בר יהודה אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני וכו' פירש"י אצל חנוני דליכא אלא חנוני וכו' ע"כ משמע שדעתו ז"ל להכשיר אפי' בעד אחד בדיעבד וה"ה ז"ל כתב דיש מי שכתב דלכתחילה בעי ג' ואין כן דעת רש"י ז"ל ודעת רבינו וכו' ע"כ משמע דרבינו סבור כרש"י ז"ל וא"כ גם בזו אפשר דס"ל הכי דאפי' בחד סגי בדיעבד אלא דאנכי הרואה דמשמעות דברי רבינו נוטין הפך זה שהרי לא הזכיר ז"ל ההיא דחנוני כלל ולכאורה הוה תמיהא מילתא טובא שהרי בזו שהיא אחרונה בברייתא ואמרו בכולן יתר על כן וכו' ואמרו עלה אין לך מיאון גדול מזה ובאינך לא נאמר זה הלשון אלא ה"ז מיאון סתם וכיון שכן אדאשמועינן רבינו דהיו אורחין מסובין וכו' לישמועינן הא דעדיפא טובא אלא נראה דלא רצה להזכירה לאשמועינן אגב ארחיה דבעינן שנים אפילו בדיעבד:

אפילו היו אורחין מסובין וכו'. פירש"י ז"ל אפילו אורחים דליכא ב"ד ותו דהני משתק שתקי ולא קא מודעי ע"כ. ולכאורה לא הבנתי מאי קאמר דאמאי ליכא ב"ד ומי הגיד לנו דאין שם כי אם שני אורחים לבד הא בברייתא אמרו סתם ומשמע דאפילו איכא אינשי טובא ובגירסת רש"י להרי"ף ז"ל ראיתי שכתב דליכא ב"ד דהני משתק שתקי משמע דר"ל דאין שייך ב"ד מפני שאלו מעולם לא יעידו על זה משום כבודו של הבעל שהרי הם סועדין אצלו ודאי לא יעידו על זה וכו' אמנם בנ"י שם כתב כדברי רש"י של הגמ' ואפשר דכוונתו מפני שלא נתייחדו להיות ב"ד ולדון שהרי בסעודה הם יושבים ועכ"ז לא נחה דעתי בפירושו שהרי הוא פוסק דבשנים סגי ולא בעינן ב"ד כמ"ש מדברי ה"ה שכתב כן בשמו ור' יהודה דברייתא נחית להקל בדבר שהרי אומר יתר על כן וכו' וכיון שכן מנ"ל דבעינן ב"ד הרי בשני עדים סגי לדעתו ז"ל ותו דבההיא דשיגרה אצל חנוני כתב ז"ל דליכא אלא חנוני ואפ"ה אמרו דאין לך מיאון גדול מזה וכיון דאפי' אחד סגי מאן דכר שמיה דב"ד וכו' סוף דבר לא זכיתי להבין דבריו כעת. ודע דהטור והרב"י סי' קנ"ה השמיטו כל זה גם בש"ע לא הזכירו ותמהני למה מכ"ש שהרי"ף ורבינו והרא"ש ז"ל הזכירום ע"ע: