מעשה רקח על הלכות גירושין יא:ו

קטנה שלא מיאנה והגדילה וכו'. משמע דר"ל שהגדילה בשנים וגם הביאה סימנין דאם לא הביאה סימנין הרי קטנה עד זמן האילונית כמ"ש רבינו בפ"ב דהל' אישות. ועמ"ש רבינו שהרי לא בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות וכו' הקשה הרל"מ ז"ל דאם בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות ולא ידענו שהביאה סימנין מקודשת גמורה הוי כמ"ש רבינו לעיל דאמרינן חזקה הביאה סימנין וא"כ אמאי קאמר דהוי ספק מקודשת ע"כ ולפי מ"ש לעיל בשם ה"ה ז"ל נראה דאין כאן קושיא דהחזקה שאנו מחזיקין אותה שהביאה סימנין אינו אלא להחמיר בשל תורה והא ראיה שכשלא נבעלה אין אנו אומרים חזקה זו וכיון שכן גם היא בכלל הספק מדאורייתא ודו"ק. גם מ"ש שם הרל"מ

ז"ל עמ"ש רבינו ולא בא עליה אחר שהגדילה דל"ד הגדילה דבעינן שיהא לה סימנין ושנים וכו' א"ץ לזה כמ"ש וודאי דהגדילה הכוונה היא בשנים וסימנין כנז' וק"ל:

אבל אם גירש שני לא יקיים ראשון וכו'. בזו שאין קדושי ראשון אלא מד"ס כתב ז"ל דיש לגזור שמא יאמרו וכו' ולעיל גבי בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות לא כתב אלא דהיא ספק מקודשת וצריכה גט מספק וכו' משמע דמותרת לחזור לראשון אף אחר שגירשה ולכאורה היה נראה דלא הוצרך לבאר מפני שהדבר נלמד בק"ו אם כשאין הקדושין אלא מד"ס אנו מחמירין ואומרים שלא יכנוס הראשון אחר שגירש השני משום גזרה שמא יאמרו וכו' כשיש שם קדושי תורה אפילו בספק לא כ"ש שיש לגזור וכו' אמנם ראיתי להרב בצלאל ז"ל סי' ז' שרצה להבין בדברי רבינו דבההיא יכנוס ראשון ועיין להרב כנ"הג סימן קנ"ה בהגהת הטור ז"ל: