מעשה רקח על הלכות גירושין יא:כא

שפחה שנשתחררה וכו'. כתב ה"ה ז"ל דפי' דברי רבינו הם בשפחה וגיורת שיהיו נשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן הא לאו הכי א"צ להמתין שאעפ"י שהם בחזקת מזנות אשה מזנה משמרת עצמה שלא תתעבר וכו' עד ואם אין דעתו כן איני יכול להלום דבריו לפי הגמרא ע"כ. הן אמת דלפי הגמ' הזאת בהכרח לומר כן מדהזכיר רבינו דין אנוסה ומפותה שא"ץ להמתין כמבואר אך מ"מ לפי דרך זה הקושיות הם מבוארים חדא דא"כ למה תפס רבינו הדין שלא הוזכר והניח הדין המוזכר דהא פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי היא בסתם גויה ומשוחררת אבל אם היא נשואה אין כאן מחלוקת לפי דעתו בפי' זה ועוד דלמה לא ביארה להדיא רבינו דבבעולה דוקא קאמר ובעלמא נמי אמרינן סתם גויה זונה ועוד דיפת תואר תוכיח שהזכירה רבינו כאן דצריכה להמתין ולא מצינו בה חילוק בין נשואה לשאינה נשואה וכמ"ש רבינו פ"ח דה"מ ע"ע דמשם באר'ה דהמתנת הץ' יום נאמר בכל אשה וכו' ע"ש. והנה ראיתי להרב"י סי' י"ג שתמה גם הוא ע"ד ה"ה ז"ל וכתב ולכן נראה שאפשר לומר דאע"ג דפסק הרמב"ם כר' יוסי באנוסה ומפותה מ"מ בגיורת ומשוחררת לא פסק כוותיה אלא כר' יהודה דאמר צריכות להמתין וטעמיה מדתניא בפ' החולץ גר וגיורת צריכות להמתין ג' חדשים וההיא בפשטא כר' יהודה אתיא עכ"ל. ודבריו סתומים דמה מייתי מההיא דפ' החולץ הלא התם בנשואה דוקא קאמר דכיון דנקט גר וגיורת מוכרח שהיו נשואין יחד וכ"כ רש"י ז"ל והוא פשוט מאד וכ"ה מהר"א רוזאניס ז"ל הובא בהמש"ל וכבר קדמו בקושיא זו הרב תורת חסד בש"ות סי' ס"א והיא קושיא עצמית לכאורה דכלפי לייא הוא אכן נראה דביאור כוונת הב"י ז"ל להוכיח מההיא גופא דפשטא של הברייתא מוכחא אנפשה דאתיא כר"י וזהו מ"ש וההיא בפשטא כר"י אתיא משום דלר"י כל גיורת בין נשואה בין אינה נשואה צריכה להמתין אך משום דהוה ס"ד דדוקא בנשאת לישראל אנו צריכין לזה להבחין בין זרע טמא לזרע קדוש גמור מעיקרו אך בגר וגיורת שהיו נשואין יחד בכותיותן ובאים להתגייר ולישב יחד כיון שבין נתעברה בכותיותה בין בגיותה הרי בנו הוא עכ"פ הוצרכה הברייתא להשמיענו דאפ"ה צריכה להמתין כדי להבחין בין נזרע בקדושה וכו' והכי מוכח ממאי דפריך רבא התם דגבי גר וגיורת מאי כדי להבחין איכא וכו' וזה האפילו שכתב רבינו דל"מ סתם גיורת וכו' אלא אפי' גר וגיורת שהם נשואין יחד וכו' ולר' יוסי הה"נ דמצי אתיא נמי ההיך ברייתא אך מכיון שהוא סבור דבנשואה צריכה להמתין מעתה פשיטא דכל נשואה קאמר שהרי לא חילק בזה וכיון שכן אמאי נקט בברייתא גר וגיורת. א"נ י"ל שדעת הרב"י ז"ל עפ"י דברי רש"י שכתב בפד"א דף ל"ה דמוכח בגמ' דלר' יוסי אפי' בגר ואשתו שבאו להתגייר לא גזור דאפילו גיורת נשואה כיון דדעתה לאגיורי מתהפכת נמי כדי להבחין בין זרע קדושה לזרע שלא בקדושה וכו' וכיון שכן ההיא ברייתא דפ' החולץ לא אתיא אלא כר"י ולפ"ז הוה אתי שפיר נמי שלא הזכיר רבינו דין השבויה אלא שלענין פסק ההלכה ראיתי שהב"י בש"ע נמשך אחר סברת ה"ה ז"ל כמדומה דלא פסיקא ליה מילתא ונראה דטעמא דמילתא מפני שהוא מסכים לדעת רבו הרי"ף ז"ל כמ"ש ה"ה ד"ה וכן המזנה וכו' ע"ע ולמ"ש בדין היפ"ת ראיתי למרן כ"מ בה"מ שעל מ"ש רבינו שצריכה להמתין צ' יום כתב ז"ל שם ירח ימים ל"י רשב"א אומר צ' יום ירח ל' ימים ל' ואח"כ ל' מתקיף לה רבינא אימא ירח ל' ימים ל' ואח"כ כי הני קשיא ואע"ג דלא פסקינן כרבינא וכו' מ"מ מאחר דלדידיה בעי ק"ך יום פסקינן כרשב"א דאמר צ' יום דהא רבינא מודה דבעינן צ' יום וכו' ע"כ וקשה דמדברי רבינו שם נראה שפסק כת"ק דאמר ירח ל' יום אלא דבעי תו שני חדשים משום גזרת חז"ל להבחנה וכו' שכ"כ וצריכה להמתין ג"ח חדש של בכיה ושני חדשים אחריו וכו' הרי שכתב להדיא חדש של בכיה ותו לא והיינו כת"ק ותו דאם איתא נילף מינה להבחנה וכו' וזה לא מצינו בתלמוד דילפינן זמן ההבחנה מיפ"ת שוב ראיתי להמש"ל שם שעמד בזה וגם הוא כתב בפשיטות שרבינו פוסק כת"ק וק"ל:

ואפילו גר ואשתו וכו' כדי להבחין וכו'. מדיהיב האי טעמא דכדי להבחין והוא מהגמרא ולא אמר סתם והוה משמע דל"פ רבנן מינה יש ללמוד דאם היתה מעוברת להדיא א"צ להמתין דאזלא לה טעמא דכדי להבחין ובס' מש"ל הביא ספק זה ונראה שנחלקו בו גדולי הדור שבאותו זמן ודעת הר"א רוזאניס ז"ל כמ"ש תלי"ת: