מעשה רקח על הלכות גירושין יא:יד

ובכלל לאו זה וכו'. כחכמים שאמרו אחרי אשר הוטמאה נבעלה ולמיקם עלה בלאו אמנם מצינו לרבינו בפ"א דא"ב דין כ"ב שכתב המקנא לאשתו ונסתרה ובא עד אחד והעיד שנטמאת והיה בעלה כהן ובא עליה אח"כ ה"ז לוקה עליה משום זונה אעפ"י שעיקר העדות בע"א כבר הוחזקה בו זונה ע"כ מדנקט הדין בכהן משמע דבישראל אינו לוקה ונראה הפך מ"ש כאן וכבר ידוע מ"ש מרן ז"ל גם הרל"מ ז"ל כתב קרוב לדבריו מפני שלא היה לפניו יע"ע והדברים ברורים למעיין אך מצאתי לרבינו בפי"ח דא"ב דין י"ז שכתב וז"ל אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה שנאמר לא יוכל בעלה הראשון וכו' אחרי אשר הוטמאה הכל בכלל שאם נבעלו אסורין על בעליהן פרט לך הכתוב באשת ישראל שנאנסה שהיא מותרת לבעלה שנאמר והיא לא נתפסה אבל אשת כהן באיסורה עומדת שהרי היא זונה ע"כ הרי להדיא דס"ל ז"ל דלקי מקרא דאחרי אשר הוטמאה שהרי כתב להדיא דלקי משום טומאה והיינו כמ"ש כאן ממש אשר על כן יותר היה נראה לומר דרבינו כך היא דעתו באמת דלקי משום טומאה ומ"ש בפ"א דהל' אישות דאם היה בעלה כהן וכו' דייק לכתוב כן מפני שכוונתו שהוא לוקה משום זונה שכיון שכבר קדם לה הקינוי הרי הוחזקה ולכך אפילו בע"א שהעיד על הטומאה מלקינן ליה משום זונה משא"כ משום טומאה דאין לחייבו בע"א אלא בעינן שני עדים שנטמאת והכי דייקי דבריו ז"ל שכתב לוקה עליה משום זונה אעפ"י וכו' כבר הוחזקה בו זונה ע"כ הרי שאין לחייבו מלקות משום טומאה שהרי אין כאן אלא ע"א משא"כ משום זונה דשם זונה מוכח אנפשיה כמבואר ועפ"י האמור יומתקו דבריו שכתב שם פי"ח דמפני שכבר הקדים בפרקין דיש מלקות בטומאה דהיינו עפ"י שני עדים כידוע וביאר ג"כ בפ"א שם שהכהן חמור מישראל שלוקה משום זונה חידש לנו שם דבאשת כהן שנטמאת וכו' אפי' באונס לוקה עליה משום טומאה וה"ט משום דהחמירה תורה עליו לחייבו משום זונה וזהו שסיים שהרי היא זונה כלומר וכלל בה גם האונס מכח זה והה"נ דילקה תרתי משום טומאה ומשום זונה שהרי הם לאוין מחולקין להדיא וכן דעת הטור סי' ו' ע"ע והוא מהגמ' פ"ק דיבמות ע"ש ומה שלא מנאו רבינו פי"ט דהל' סנהדרין י"ל דכיון שמנה מחזיר גרושתו אחר שנתקדשה הרי נכלל בה מי שנטמאת כיון ששניהם בפסוק אחד ובלאו אחד ועכ"ז צ"ל לדעתו ז"ל דאין זה לאו שבכללות כיון שהדבר מפורש בפסוק דאי האי אחרי אשר הוטמאה קאי אגרושה דלקמיה א"א דהא פסק ההלכה היא דאפילו בנתקדשה גרידא קאי עלה בלאו א"כ מאי אחרי אשר הוטמאה אלא ודאי דבטומאה ממש קאמר קרא וכיון שהוא מבואר בפסוק אין זה לאו שבכללות וכ"ד הרב מגילת אסתר בסה"מ ע"ע ועפי"ז נמשך גם בסה"מ לאוין שנ"ו ע"ש הוא הנראה בדרך שקלא וטריא וכבוד ה"ה ומרן ז"ל במקומם: