מעשה רקח על הלכות טומאת צרעת ט:א

הכל מתטמאין וכו' אבל לא כותים וכו'. בפרק יוצא דופן (נדה דף מ"ד) אמרינן דבן יום אחד מטמא בנגעים דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו אדם כל דהו וידוע מ"ש ז"ל אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם וכדאמרינן פ' בתרא דנזיר דממעט הגוים מטומאת מת והוא הדין לשאר טומאות וכמ"ש התוס' יו"ט ז"ל פי"ב דנגעים ולאו דוקא טומאת גופן אלא ה"ה טומאת בגדיהן או בתיהם אם קנו בא"י וכדתנן פי"ב כל הבתים מטמאין בנגעים חוץ משל נכרים אלא שאם קנה הישראל בתים או בגדים שהיה בהם נגע יראו בתחילה וכמ"ש רבינו לקמן פי"ג הל' ב' ופי"ד הל' י"ב ולשון מגומגם ראיתי להמל"מ ז"ל שאחר שחילק בין נגעי גופו לנגעי ביתו ובגדיו מפני שבאו ליד ישראל כתב ה"נ בגוי שנתגייר ולענ"ד צ"ל משא"כ בגוי ונתגייר שהכוונה דאם הוא לבוש בהם אין לטמאו דדוקא בלקחן הישראל הם טמאים אבל בעודם ביד גוי אין בהם טומאה אף אחר שנתגייר ונראה דכל זה הוא בעמד הנגע אבל אם נשתנה יראה בתחילה אפילו בגוי גופיה וכמ"ש רבינו לעיל פרק ששי הל' ד':