מעשה רקח על הלכות טומאת צרעת ה:א

כגון שנכוה בגחלת וכו'. בפ"ז דפסחים דף ע"ה אמרו דלגחלת של עץ לא אצטריך קרא כי אצטריך קרא לגחלת של מתכת ע"כ, ורבינו שכתב כאן גחלת מוכרח שהיא גחלת של עץ דאי גחלת של מתכת הרי אח"ז כתב או בברזל וכו' שליבנו באש דהיינו גחלת של מתכת, מ"מ הרי כתבו התוס' שם דסתם גחלת דמשנה וברייתא הוא לוחשות ודקרא עוממות עיי"ש ובפ"ק דחולין דף ח' אמרו דבכל דבר הבא מחמת האור לאתויי חמי האור, וכתב מרן ז"ל דהיינו מ"ש רבינו

או בברזל או באבן שליבנו באור עיי"ש אף שהוא מגומגם דברזל או אבן האש הוא בגופן שהוא ליבון משא"כ המים שאין ניכר בגופן האש ויותר נראה לומר שהוא כלול בתיבת וכיוצא בהם שכתב רבינו ועוד אמרו שם דבכל דבר שלא בא מחמת האור היינו לאתויי (א"ב) [אבר] מעיקרו והקשה מרן ז"ל דלמה השמיטו רבינו ע"כ. ולענ"ד נראה דמדקדוק לשון רבינו יצא דין זה שהרי במשנה כללו גפת וחמי טבריא בהדי עץ ואבן ורבינו הפרידם כמבואר והיינו טעמא מפני שלקות האבן והעץ אינו מחמת חמימות בגוף הדבר אלא החמימות בא מכח המכה בכח משא"כ חמי טבריא וגפת שהחמימות הוא מצד עצמן לכך הפרידם והוסיף עליהם תיבת וכיוצא בהם לכלול בהם (א"ב) [אבר] מעיקרו ועוד שיש ללמדו במכל שכן מחמי טבריא שהרי ר' יוסי קרי להו תולדות האור לענין שבת משום דחלפי אפתחא דגיהנם וכמ"ש התוס' שם: