מעשה רקח על הלכות טומאת צרעת ב:ט

ספק שער לבן קדם וכו'. כתב מרן ז"ל אע"ג דבפ' הפועלים אמרינן דהקב"ה אמר טהור לא בשמים היא ואע"ג דרבה בר נחמני אמר טהור ויצאה נשמתו בטהרה י"ל דכיון דבשעת יציאת נשמה הוא דאמר הכי הוי בכלל לא בשמים היא וכו' ע"כ. ואחרי המחילה הראויה איך נפסוק הדין היפך מאמר פיו יתברך שמו ותורה גופה דיליה היא ותו כיון דמתיבתא דרקיעא אמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני וכו' א"כ גמרו והסכימו לדבריו מפני שהוא היה יחיד בנגעים ואהלות וכיון שהוא אמר טהור מוכרח שחזרו והודו דהדין כן הוא כרבה בר נחמני דכן הוא האמת דבספק בהרת קדם לשער לבן טהור הוא משום דאוקי גברא אחזקתיה ומעיקרו טהור הוא, משא"כ כשנתרע חזקתו דהיינו שנולד בו בהרת בחצי גריס וכו' ושוב נסתפק לנו אם השער קדם או תשלום הבהרת קדמה, אז יש לטמא ודאי כיון דאתרע חזקתיה. וזה מדוייק הדבר בדברי רבינו שהרי לעיל הל' ו' פסק דין קדמה בהרת לשער לבן או שער לבן קדם לבהרת ושם היה לו למימר דאם הוא ספק טמא שכן הוא לשון המשנה, אלא ודאי מדלא הזכירו שם אלא סמכו לדין בהרת כחצי גריס ש"מ דדוקא כזה הוא שטמא מהטעם האמור אבל בסתם פשיטא שהוא טהור כמאמר פיו יתברך לעד ועיין להר"ש והתוס' יו"ט ז"ל. וכן זכיתי ומצאתי להרב המבי"ט ז"ל בקרית ספר שכתב וז"ל ונראה דסבר הרב דהאי ספק קאי אהאי בבא דחצי גריס שנולד אח"כ ושתי שערות דקסברי רבנן דכיון שבא חצי גריס ראשון קודם השער סתמא דמילתא דכמו כן קדם חצי אחרון לשתי השערות אבל גריס שלם הבא עם השערות ואין ידוע איזה קדם מודו רבנן לר' יהושע דטהור דספק נגעים להקל מדפתח הכתוב תחילה בטהרה כדכתיב לטהרו או לטמאו וכו' ע"כ לשון הזהב והאדרת ושבח להשי"ת שזיכני לחידוש זה, ומעתה נאמר דבמתיבתא דרקיעא הוו סברי מתחילה דספיקא דאורייתא לחומרא ולכך היו מטמאין והקב"ה לעד אמר טהור משום דאוקי גברא אחזקתיה ועוד שפיר יש ללמוד שכך היא טענת רבינו ממ"ש בפ"ו הל' ה' ו' דעד שלא נזקק לטומאה כל הספיקות טהורים: