מעשה רקח על הלכות טומאת צרעת י:ח

המצורעת אינה פורעת ואינה פורמת ולא עוטה על שפם אבל היא יושבת מחוץ לעיר ומודיעה לאחרים שהיא טמאה וכו' ופ"ג דסוטה דף כ"ג תנן מה בין איש לאשה האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת ובגמרא ת"ר איש אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר והצרוע אשר בו הרי כאן שנים א"כ מה ת"ל איש לענין שלמטה איש פורם וכו' ע"כ ופירש"י איש צרוע הוא אין לי אלא שנחלט בטומאת נתקים אלא איש אשה מנין כשהוא אומר סמוך לו והצרוע אשר בו הנגע ולא איבעי ליה למכתב אלא בגדיו יהיו פרומים אלא לרבות צרוע שני כגון אשה הכי גרסינן א"כ מה ת"ל איש לענין שלמטה איש פורע ופורם וכו' מה ת"ל איש מאחר שסופינו לרבות את האשה לענין שלמטה לאו למעוטי מטומאה האמורה בפסוק זה בא למעוטי אלא מענין האמור בפסוק שלאחריו דכתיב ביה פריעה ופרימה לומר לך איש פורע ופורם ולא אשה ע"כ. ואיכא למידק דאמאי לא כתיב והצרוע ברישא והדר איש דמניה ממעטינן אשה מפריעה ופרימה, ודברי רש"י בפ"ק דערכין דף ג' ע"א קשה ג"כ דכתב ד"ה והצרוע וכו' לאו אטמא יטמאנו קאי דהתם אפילו אשה אלא אקרא (דמתחילה) [דלמטה] קאי דמשתעי בפריעה ופרימה ע"כ וקשה דקרא דפריעה ופרימה כתיב בתר קרא דאיש דכתיב איש צרוע הוא וכו' והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וכו', ותו קשה דהכא משמע דקרא דוהצרוע אתי לרבות אשה ובפ' אלו מגלחין (מועד קטן דף י"ד ע"ב) מרבינן לכהן גדול לפריעה ופרימה מוהצרוע, ומצאתי בברייתא דתורת כהנים דמרבי להו מאשר בו הנגע ונקט רישיה דקרא והכי איתא התם והצרוע אע"פ כהן גדול לפי שנאמר וכו' ת"ל אשר בו הנגע ואע"פ כהן גדול ע"כ הרי דמאי דנקט והצרוע לאו דוקא אלא הילפותא היא מאשר בו הנגע וממלת והצרוע מרבינן אשה לטומאה כמ"ש רש"י ז"ל, ומעתה קשיא לי ג"כ דהתם משמע דמאי דמרבינן לאשה היינו מקרא דאיש צרוע ולא מהצרוע דקאמר התם איש צרוע אין לי אלא איש מנין לרבות את האשה ואת הקטן ת"ל צרוע בין איש בין אשה וכו' האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת ע"כ וא"כ אייתר לן תיבת והצרוע דאי לרבות כהן גדול הוה מצי למימר ואשר בו הנגע. ותו קשה להרמב"ם ז"ל דפסק כאן דבמצורעת אינה עוטה על שפם ובספר המצוות עשין קי"ב כתב אבל תעטה על שפה: