עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמעשה רקח על הלכות טומאת צרעת

מעשה רקח על הלכות טומאת צרעת י:א

Maaseh Rokeach on Defilement by Leprosy 10:1 · מעשה רקח על הלכות טומאת צרעת · free full Hebrew text

Open in the reader →

התולש סימני טומאה וכו' עד וכן מגלח את הנתק וכו'. דברי רבינו מבוארים דס"ל דהשמר בנגע הצרעת הוי לאו אחד שלא יתלוש סימני טומאה וקרא דואת הנתק לא יגלח הוי לאו אחר לגילוח הנתק גרידא וכ"כ בפי"ט דהל' סנהדרין גבי ילקו זרים והכי מוכח מדאמרינן בשבת דף קל"א בלישנא אחרינא דמילה דוחה צרעת דאתי עשה ודחי ל"ת ואי הוו תרי ל"ת לא הוה מצינן למימר הכי אלא דקשה קצת דבספר המצוות לאוין (ש"ח) [ש"ז] פסק רבינו הזהיר מלגלח שער הנתק והוא אומרו ואת הנתק לא יגלח ולשון ספרי מנין לתולש סימני טומאה שעובר בל"ת ת"ל ואת הנתק לא יגלח ע"כ ומדכתוב הזהיר מלגלח שער הנתק משמע להדיא דאסימני טומאה קאמר וכיון שכן הכי הוא בכלל השמר בנגע הצרעת דהיינו האזהרה לגלח או לתלוש השערות וכבר השיגו הרמב"ן ז"ל שם, והרב מגילת אסתר הליץ בעד רבינו ששני דברים חלוקים הם דהנתק אינו צרעת והצרעת אינו נתק עיי"ש, אך עכ"פ למה הזכיר רבינו שער ולא כתב כמ"ש כאן דהאזהרה היא על הנתק עצמו ובהכי הוה ניחא:

אבל אינו לוקה עד שיועילו מעשיו. הקשה בס' צרור החיים ז"ל דאף דלא הועילו מעשיו לילקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וכמ"ש הריב"ש הביאו מרן ז"ל רפ"ג דמלוה ולוה דרבינו פוסק כרבא דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והביא שם משם מהר"י אלפאנדארי ור"י רוזאניס ז"ל עיין עליו. ולענ"ד תורה היא דאיני רואה קושיא דמנ"ל דקרא קפיד אף שלא אהנו מעשיו הרי קפידת הפסוק אינה אלא בתולש סימני טומאה כדי להסירה מעליו דהיינו השתי שערות לבנות בצרעת או צהובות בנגעי הראש והזקן וכשלא אהנו מעשיו דהיינו בתלש אחד מתוך שלש לא נקרא דעבר אמימרא דרחמנא כלל כמ"ש רבינו ז"ל וכ"כ הרב שם עיין עליו וכן מצאתי בקרית ספר ז"ל ופשוט. גם (בה"ק) [בהקושיא] דלאחר הפיטור שהביא שם והזכירה ג"כ המל"מ שהתירוץ מבואר דכן הוא לשון הספרי וכמ"ש שם:

ומותר למצורע לישא במוט וכו'. הקשה המל"מ דבפרק ר' אליעזר דמילה (שבת דף קל"ג) משמע דאפילו בפסיק רישיה שרי דלהכי רבייה קרא וא"כ רבינו הו"ל לבאר עיי"ש. ולענ"ד נראה דרבינו קיצר במובן דמדתלה הדבר בכוונה שהרי כתב

והוא שלא יתכוין לכך משמע דכל עוד שלא נתכוון שרי בכל גווני אף אם הוא פסיק רישיה אי נמי י"ל דרבינו לא פסק בהא מכח דאמרינן לעיל מינה האי עשה ול"ת הוא והא עשה היינו לעשות ואף שהתוס' ז"ל נרגשו מזה ותירצו באופן אחר רבינו ס"ל דפליגי אלא דפסק כסתם תוספתא דלא נחית לפסיק רישיה: