מעשה רקח על הלכות נזקי ממון ט:ז

שאחד מהן הזיק ואין העדים וכו'. לשון המשנה סוף פרק המניח, וכתב הרב בית יוסף חו"מ סי' ת' דעל כרחך צריך לאוקמה בשעדים מעידים שאחד מהם נגחו, דאל"כ לא הוי מצי למתני אם היו ב' של איש אחד חייבים וכו' ע"כ. וזו נראית דעת רבינו שכתב והרי עדים וכו', והקשה הרב לח"מ ז"ל, דא"כ כל הני פירכי דפריך גמרא, הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק, ומותיב מטענו חטים והודה לו בשעורים מאי קושיא נוקמה כולה מתניתין דומיא דרישא בדאיכא עדים, והכי נמי בכולהו פירכי דמותיב התם, ומוקי לה בדתפס, ואמאי, נימא הא דלא תפס ובדליכא עדים עיי"ש, והיא קושיא מבוארת וחזקה. אמנם ידוע דרב פפא הוא דמותיב לפרכא קמייתא והוא [לשיטתו] [דסובר] פלגא נזקא ממונא ופליג ארב הונא בריה דרב יהושע דאמר קנסא, כדאיתא התם פרק קמא דף ט"ו [ע"א] ולפי דרכו של רבינו וסיעת מרחמוהי דסבירא להו דבעדים איירי יש לומר דרב פפא מותיב הכי אף למאן דאמר פלגא נזקא קנסא, כלומר לדידי יכילנא לאוקמי מתניתין אף בלא עדים, ואתיא ההיא דטענו בחיטים והודה לו בשעורים כפשטה, דהא ממונא והא ממונא, אלא אפילו למאן דאמר קנסא ומוקמינן למר בדאיכא עדים, דאז הוי ליה ממונא על פי עדים, ודומיא לטענו בשעורים וכו', דהוי ממונא בממונא לכולי עלמא, ולפי זה קשה על הרב גידולי תרומה זלה"ה דף נ"ו שראה להכריח כדברי הרב בעל התרומות שכתב, דההיא דטענו חטים וכו' בעדים היא, מהך דהכא, ואין נראה תיפוק ליה האי קנסא והא ממונא אלא ודאי כהאי נדיניה וכו', כאמור, ולאידך פירכי [איכא] למימר דעיקרא דדינא תקשה ליה אסתם תלמודא דמתרץ בהא ראוי ליטול ואין לו, ואמאי לא מתרץ הכי ברישא נמי, דהא לישנא דהמוציא מחבירו עליו הראיה שוה בכל החלוקות של המשנה, אלא מאי אית לך למימר דכולהו איצטריכו, כמו שכתבו התוס' [שם] ד"ה ראוי ליטול וכו', ולהכי מתרץ לה בתפס, דאילו בדאיכא עדים כבר השמיענו לעיל, אלא ודאי דהאמת כן [הוא] דבדאיכא עדים פטור על כל פנים, או דדמי לטענו חיטים, או משום דמודה בקנס פטור, ולקמן בע"ה יתבאר.