מעשה רקח על הלכות נזקי ממון ט:א

מפני שהוא מגופה וכו'. משמע מדבריו דס"ל עובר ירך אמו הוא, שהרי כתב מפני שהוא מגופה, וכן כתב להדיא לקמן פרק י"א דין י"ב, גבי נגחה והמיתה וכו', וכן כתב פרק ג' דאיסורי מזבח דין י"ג, שהרי כתב שם שהעובר כאבר מאבריה, אך יש לתמוה דבפרק ז' דעבדים דין ה' פסק, שהרי את בת חורין וולדך עבד דדבריו קיימין, משמע דסבירא ליה דעובר לאו ירך אמו הוא, וכ"כ עליו הראב"ד ז"ל, והרב כסף משנה ז"ל הסכים לדבריו בדעת רבינו, הן אמת דמה שפסק רבינו פרק ג' דאיסורי מזבח, משמע שיש לחלק בדבר שהרי לא אסר למזבח. אלא [וולד] נרבעת, נעבדה, ומוקצה ושהמית את האדם, משא"כ בטריפה ואתנן ומחיר ואינך דכתב שם התיר וולדותיהם למזבח, משמע דלאו ירך אמו הוא וכן משמע ממה שפסק המשתחווה לוולדות של איסורי מזבח שהן מותרים, הרי העובר לאו ירך אמו הוא, והרב עצמות יוסף ז"ל בדף ס"ח [של המסכת] האריך ופלפל בדברי רבינו ותריץ עפ"י התוס' זלה"ה שם, שחלקו בין טריפה לשאר דברים, דבטריפה כיון דחזינן דאית ביה חיות הד' סימנים אכשר ביה רחמנא משום הכי לאו ירך אמו הוא, ושם [כתב] להסכים דברי רבינו עם פירוש ר"ת ז"ל, דסבירא ליה דעובר לאו ירך אמו הוא, מכח דחיית התוס' מההיא דפרק הפרה ורבינו פסקה בפרקין עיי"ש.

ולענ"ד הא לא מכרעא שהרי עיקר למודו של רבא דמוכח מיניה דעובר ירך אמו הוא, היתה כי ליתא לפרה דמשתלם חצי נזק מן העובר וכמו שכתבו התוס', דאטו שני שוורים שאבד אחד מהם מי משלם, אידך, חלקו וחלק חבירו, ודין זה לא הזכירו רבינו כלל, משום דסבירא ליה דלאו הלכתא הוא, שהרי לדברי רבא שם דף מ"ז [ע"א] אתיא מתניתין דדף ל"ג כר' ישמעאל, דסבירא ליה בעל חוב הוא, ולא כר' עקיבא דסבירא ליה שותפים נינהו, כמו שכתבו התוס' שם בד"ה ליתא לפרה וכו', ואנן קיימא לן כר' עקיבא מחבירו, וכיון שכן רבינו כר"ת ז"ל, וזהו דעת הראב"ד והרב כסף משנה בפרק ז' דהלכות עבדים, ודייקו טפי דברי רבינו, דלקמן פרק י"א דין י"א פסק, דהיא וולדה נגחו, ושוב הביא דין ילדה אחר גמר דין דולדה אסור שהעובר ירך אמו הוא, וכוונתו כמו שכתבו התוס' שם דכיון דעד עכשיו היה חיות הולד תלוי באם, הוי ליה כאלו עמד דין שניהם להריגה ולאו משום דהוי ירך אמו, דאל"כ למה הוצרך רבינו לטעם היא וולדה נגחו, תיפוק ליה משום דעובר ירך אמו הוא, אלא ודאי הדברים מוכיחים דסבירא ליה דלאו ירך אמו הוא, ובהכי ניחא לההיא דפרק ד' דפסולי המוקדשין דין ו' דפסק דאם שיירו משוייר משום דלאו ירך אמו הוא, וכבר ביאר שם הרב לח"מ ז"ל דטעמו משום דאדם מתכפר בשבח הקדש, והרב עצמות יוסף ז"ל שכתב [כן] נראה שלא ראה דבריו עיי"ש. וניחא נמי לההיא דאיסורי מזבח [שהשוה] החיטים לוולדות שהרי נשתנו, הרי דלאו ירך אמם נינהו, וניחא נמי מה שפסק סוף פרק י"ב דהלכות סנהדרין גבי היתה עוברה ונגמר דינה דלה ולוולדה נגמר כיון דהוי בגופה, וכמ"ש פרק קמא דערכין, אכן ראיתי להרב המגיד ז"ל בפרק שלישי דהלכות נחלות דין ב' הניח להן אביהם וכו', שנראה מדבריו דרבינו סבירא ליה עובר ירך אמו הוא, אכן יש לתמוה עליו ממה שפסק רבינו בפרק ג' דאיסורי מזבח הנ"ל, שכתב רבינו להדיא שהרי נשתנו וכו', ומעתה מה שכתב רבינו כאן מפני שהוא מגופה הכוונה שהיא וולדה הזיקו, וכתב כן לחלק בינה לביצת התרנגולת.