מעשה רקח על הלכות נזקי ממון ח:ד

וכן שור הפקר שהזיק וכו'. במתניתא תנא פרט לנכסי הפקר וכו', אך בפרק י' דין ו' פסק דשור המדבר ושור גר שמת ואין לו יורשין חייב, ואפשר לומר דהתם לענין מיתה, ופסק כת"ק דהתם דף מ"ד, [ע"ב], והכא לענין נזיקין, והכי מוכח מדנקט קרא הכא דשור רעהו דהוי בתם שהזיק, וס"ל דר' יהודה ות"ק לא פליגי בנזיקין דלכולי עלמא פטור, ורק בהמית את האדם, דלת"ק חייב ולר"י פטור, אכן קשה דרבינו סיים עד שיהיו לו בעלים בשעת היזקו וכו', וזה נראה בגמרא מקרא דוהועד בבעליו, ופסוק זה הוא לענין מיתה דכתיב ביה והמית איש או אשה, תו קשה, דשם בגמרא הכריחו דגם בשעת גמר דין בעי שיהיו לו בעלים ורבינו לא הזכיר אלא נזק והעמדה בדין, ואילו גמר דין לא הזכיר, ואף דבפרק י' שם כתב דאין גומרין דינו של שור אלא בפני בעליו, מכל מקום כאן הוי לו לבארו.