מעשה רקח על הלכות נזקי ממון ב:ט

הרי זה משונה ומשלם וכו'. לא איתבריר לן מהיכן נ"ל לרבינו דלהיותו [מ]שונה ישלם חצי נזק, דמן הדין לא היה לנו לחייבו אלא [רביעי לרבנן] כדאיתא בגמרא דף (ט"ו) [י"ט ע"א]. והרב המגיד ז"ל פירש ד[מה] דפריך תלמודא והא משונה הוא לא פריך אלא לסומכוס ולא לרבנן, ובאור זה הוא תמוה, חדא, מי הכריחו לרבינו לפרש כן, ועוד, דלעיל מיניה פריך כי הא [גבי בהמה] דהטילה גללים בעיסה, ומוקי לה בפלוגתא דסומכוס ורבנן, ובחד זמנא, ופריך והא משונה הוא, ומתרץ דדחיק ליה עלמא, וההיא ודאי דהקושיא דהא משונה הוא הוי בין לסומכוס בין לרבנן, ועיין להרב לח"מ ז"ל, אך לענ"ד נראה דעם מ"ש הרב המגיד דכשאין שינוי בגוף המעשה כגון תקיעת התרנגול אע"פ שאין דרכו להכניס ראשו לאויר הכלי אין זה שינוי [בצרורות אלא תולדה דקרן הוא], [הנה] מההיא [דהטלת] גללים ע"ג [עיסה] כיון דבגוף המעשה אין שינוי אע"פ שאין דרכה לעשות כן על גבי העיסה לא הוי שינוי ולעולם דגם בההיא [יקשה] [ל]רבינו דלסומכוס לחוד הוא דפריך. והרב ב"ח חו"מ סי' ש"צ, כתב על דברי הרב המגיד ז"ל, דהוה מצי לאוקמיה כן בגמרא בין לסומכוס ובין לרבנן למר כדאית ליה ולמר וכו', לפי פירושו ז"ל עיי"ש.