מעשה רקח על הלכות נזקי ממון י:ד

ואע"פ שהכופר כפרה וכו'. הרב המגיד ז"ל, הביא דברי התוס', דסבירא להו דהבעיא היא על יורשי הניזק, דאילו לבית דין אם לא רצה לשלם פשיטא שממשכנין, ונראה שזה דעת רבינו ע"כ וקשה דרבינו לא ביאר דבר זה דממשכנין סתם שכתב סתמו בפירוש דאבית דין קאי, ואפשר שכוונתו דבעיקר הבעיא פסק לקולא, כיון דלא איפשיטא, ולכך נתכוון רבינו לכתוב ממשכנין, דהיינו מי שדינו למשכן שהם בית דין דווקא, ולא יורשי הניזק, ועיין להרב לח"מ ז"ל שפירש כוונת רבינו בין אבית דין בין אניזק כיון דבמקום גזבר קאי ולחומרא.