מעשה רקח על הלכות נזקי ממון י:ג

או שהרג ג' בהמות וכו'. ידוע מה שכתב הרב כסף משנה לקושית הרב המגיד ז"ל, דבפרק ו' דין ח' פסק רבינו דבמועד לאדם אינו מועד לבהמה, ואיך כתב כאן דמועד לבהמה (אינו) [הוי] מועד לאדם, ותירץ ז"ל דהתם לענין נזיקין והכא לענין מיתה ע"כ גם בספר כתב יד קדמון מצאתי כתוב, וזה לשונו: גדולי המחברים כתבו דמועד לבהמה ולנכרי ולטריפה מועד לאדם ולישראל לשלם, ובמקום אחר כתבו שאף במועד לאדם אינו מועד לבהמה, ויראה מדבריהם שלענין הריגה מועד לזה מועד לזה, אבל לא לנזיקין מחדושי הרב המאירי ע"כ. וראיתי להרב לחם משנה ז"ל, שנתקשה בדברי רבינו לדברי רב זביד, מההיא דפרק קמא, מאי שנא גבי אדם דכתיב כי יגח, ומאי שנא גבי בהמה דכתיב כי יגוף, אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח, בהמה דלית ליה מזלא כתיב כי יגוף, ומלתא אגב אורחא קמשמע לן דמועד לאדם הוי מועד לבהמה, ומועד לבהמה לא הוי מועד לאדם עד כאן, ומשמע דלענין מיתה איירי עיי"ש. ולענ"ד אפשר ליישב דההיא דכי יגוף דכתיב גבי בהמה איך הך גוונא, נגפה לאדם ולא מת, דהרי כוחו גדול משל בהמה, כמו שכתב רש"י שם, דנגיפה נוחה היא בבהמה למות מן האדם וכו', וכיון שלא מת (לא נגף) הרי אין שם מיתה אלא [תשלום] הנזק שחבלה באדם, ומלבד תירוץ הרבנים הנ"ל ז"ל, עוד היה נראה לחלק בין מועד לאדם למועד לבהמה, דמועד לבהמה לא הוי מועד לאדם להחמיר, אבל מועד לאדם לא הוי מועד לבהמה כדברי ר' פפא שם, וזה עם מ"ש התוס' שם משם הרב מנחם ז"ל, דההיא לענין חזרה היא, ומפרש במועד לבהמה דלא הוי [מועד] לאדם דהכוונה דחזרה דאדם חזרה היא, משמע דסתמא המועד לבהמה לחוד (היו) [הוי] מועד לאדם להחמיר, וגם ברב פפא לא מצינו שידמה מועד לאדם למועד לבהמה.

הואיל והועדו הבעלים וכו'. כל אלו התקנות [האוקימתות] הנזכרות בגמרא דף מ"א [ע"א] ורבינו לא היה גורס [כגירסת] המפרשים בניחותא, וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל, אלא דעדיין קשה, למה השמיט ההיא דרב אחא בריה דרב איקא, כגון שהוזמו זוממי זוממין, ולא אתותב דהא אף אי ליעודי גברא, כגון דאמרי כל אימת דקטיל תוריה גביה הוא קאי, אם לא שנאמר דמשום דלא שכיחא כולי האי לא חשיב לבארו מאחר שביאר אינך.