מעשה רקח על הלכות ברכות ט:ג

שמן של אפרסמון וכו'. שם ופירש הערוך שהוא הצרי הנוטף מעצי הקטף וכתב הרב מג"א ומגן דוד בשם תלמידי רבינו יונה דמשום שגדל בארץ ישראל קבעו לו ברכה בפני עצמו עיין עליו ומשמע דאם בדיעבד בירך עליו בורא עצי בשמים יצא ועיין להרב ב"ח והשיירי שם.

אבל שמן זית וכו'. גם זה שם מימרא דרב אדא בר אהבה ועל מה שכתב מרן ז"ל ומ"ש ר"ח במשחא כבישא נראה שלדעת רבינו אין מברכים עליו שהרי כתב בסוף הפרק שהמריח בבגדים מוגמרים אינו מברך לפי שאין שם עיקר הבושם אלא ריח בלא עיקר וכו' ע"כ פירוש משום דשמן זה הוא עשוי מהשומשמין עצמם שמוציאים שמנם והבשמים שכובשים עם השומשמין היינו בלא שמן כלל ולשון כבישה כאן הוא מלשון כובש במכבשת שדוחקים וכובשים הבשמים עם השומשמין זמן מרובה עד שקולטים השומשמין ריח הבשמים ושוב טוחנין אותם להוציא שמנם וכן מוכיח הלשון וק"ל.

הביאו לפניו שמן וכו'. שם וכגירסת הרי"ף ז"ל.