מעשה רקח על הלכות ברכות ח:ה

קנים המתוקים וכו'. דין זה לא נזכר בגמ' ודעת רבינו לברך עליהם ועל מימיהם שהכל מפני שאינם פרי כלל ודלא כדעת הסמ"ק בשם בה"ג לברך בורא פרי העץ והוא ז"ל כתב עליו דלולא הקבלה היה נראה לברך בורא פרי האדמה והביאו הרב ב"ח ז"ל ודעת ריא"ז בפ' כיצד מברכין כבה"ג והיא דעת הטור ג"כ בסי' ר"ב שחלק על רבינו למ"ש ואני אומר וכו' וז"ל ואפשר להשיב על דבריו שאינו דומה לדבש תמרים שהתמרים הם פרי ונטעי להו אדעתא לאכלם הילכך כשנשתנו נשתנית ברכתם מידי דהוה אכל הפירות וכו' אבל אלו הקנים שאינם ראוים לאכילה ועיקר נטיעתם על דעת הדבש ודאי זה פריין ומברך עליו בפה"ע ע"כ. ומרן ז"ל כתב עליו וז"ל ואני אומר שאילו היו הקנים הללו נמצאים בארצו של הטור לא היה טוען כן שבמקום שנמצאים מוכרים מהם לאלפים ולרבבות למצוץ אותם והרי המים היוצאים מהם כשאר מי פירות ע"כ ולכאורה דברי מרן אלו אין להם שחר דמאי קאמר להטור ז"ל אדרבה זה הוא טעמו וסיוע לדבריו דכיון דנטעי להו אדעתא למצוץ מימיהם א"כ זה הוא פריין ויש לברך עליהם בפה"ע לדעתו ז"ל וכן הקשה הרב מגן דוד שם. ונראה לענ"ד דדברי מרן נכונים וזה משום דכוונת הטור מבוארת שיש לברך על הדבש שמוציאים מאלו הקנים בפה"ע שהרי כתב דזה פריין ומברכין עליו בורא פרי העץ משום דעיקר נטיעת אלו הקנים להדבש כלומר לבשל מימיהם לעשותם דבש כנהוג וידוע. ולכך בעי שיברך עליו בפה"ע ולזה בא מרן הקדוש לומר דזה אינו דלא נטעי להו אדעתא להוציא הדבש כלומר ע"י בישול וכו' דלזה נחית הטור על דברי רבינו והוכיח כן משום דבאותן הארצות זה דרכם למצוץ אותם הקנים כמו שהם ובזה הוא שדחה תשובת הטור על רבינו דכיון דנטעי להו אדעתא למצוץ מימיהם כך א"כ לענין הדבש ע"י בישול המים הרי חזרנו לדברי רבינו דאף את"ל דנקראים פרי הקנים בעצמן דהיינו למצוץ אותם כי זה דרכם מ"מ כשסחטו מימיהם הרי נשתנו ואף כשבישלם לא עדיפי מדבש תמרים וכו' כלומר כיון שאותם המים לכו"ע אינם פרי איך נאמר דע"י האור יקראו פרי וכי עדיף זה מהמשקה הזב מהפרי עצמו ודו"ק וכבר הסמ"ג ז"ל קילס דעת רבינו והביאו הרב ב"ח שם וכן פסק הרב ב"י בשלחנו הטהור וכן עמא דבר.