מעשה רקח על הלכות ברכות ז:ז

ודרך רחמנות הוא וכו'. מרן ז"ל הביא ההיא דפרק אע"פ דף ס"א חד ספי מכל מין ומין וחד ספי מחד מינא והביא פי' רש"י וכתב ע"ז וממילא משמע שאין השמש אוכל עם המסובין ע"כ ומדהביא פירוש רש"י בסתם משמע שהוא מפרש דברי רבינו כפירושו וקשה דלרש"י מאן דאמר מכל מין על כרחך ר"ל לשובע דהא מדפירש וחד ספי מחד מינא דר"ל ממין ראשון לשובע ומשאר מינים משהו מכלל דמאן דאמר מכל מין ר"ל לשובע מדמשתעי אליהו בהדיה ואם כן קשה דרבינו כתב דרך רחמנות הוא ליתן לתוך פיו מכל תבשיל ותבשיל כדי ליישב דעתו ולשון זה מוכח דהיינו משהו מכל תבשיל וא"כ הוי דלא כמאן ובאמת דדברי רבינו מוכחי כפשטן של דברים דחד ספי מכל מין משהו וחד ספי מחד מינא לחוד וכיון דאליהו משתעי בהדי מאן דספי מכל מין שמע מינה שכן יש לנו לעשות. ודוחק לומר דמה שהביא פי' רש"י היינו כלפי מה שסיים וממילא משמע וכו' דזה מפשטן של דברים משמע. ואפשר שמרן לא היה גורס בדברי רבינו ונותן לתוך פיו. ועיין עוד בסוף הלכות עבדים מדרכי הרחמנות.

ואם נתנו לו יין וכו'. בחולין דף ק"ז פליגי רב ורבי יוחנן אם מברך על כל פרוסה ופרוסה ורב פפא קאמר דלא פליגי הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב ופי' רש"י אי איכא אדם חשוב בסעודה בטוח הוא שיתן לו לחם כל הצורך ורבינו לא חילק כלל וכבר יישבו מרן ז"ל עיין עליו ונראה לענ"ד עוד דכיון דרבינו נתן טעם לפי שאין שתייתו תלוי ברצונו אלא ברצונם גילה לנו שבכל דבר כיוצא בו הדין כך וכיון דבדאיכא אדם חשוב דרך הוא ליתן לו לחם כל הצורך אם כן הרי אינו תלוי ברצונם שכיון שהמנהג הוא כך ספקו כודאי שיתן לו ועיין להכנה"ג שהאריך.