מעשה רקח על הלכות ברכות ו:יט

אסור להאכיל וכו'. בגמרא שם איתא עובדא דרב הונא בר ססורא הוה קאי קמיה דרב המנונא בלם ליה אומצא ואכיל אמר ליה אי לאו דרב המנונא את לא ספינא לך מאי טעמא לאו משום דזהיר ולא נגע לא דזריז קדים ומשי ידיה מעיקרא ע"כ ורבינו לא חילק בין זריז ללא ואפשר דכיון דמלתא דפשיטא היא לא ביארו דפשיטא שאין דין זה אמור אלא לסתם בני אדם אבל במי שאנו יודעים ומכירים בו שהוא חכם וחסיד וזריז פשיטא שאין לחושדו ושפיר דמי.

ואסור לזלזל וכו'. פ"ה דעדיות ובסוטה דף ד' כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם ובשבת דף ס"ב אמרו דבא לידי עניות.