מעשה רקח על הלכות ברכות ד:ה

וכן אם היו מסובין וכו'. שם וכתב מרן ז"ל אבל נשאר לדקדק בלשון רבינו דוכן משמע וכו' עד שהם טעונים ברכה לאחריהם במקומם וכו' ע"כ. לשון זה הוא מגומגם הרבה וא"א להולמו מכמה טעמי חדא דאיך אפשר לומר דרבינו לעיל איירי בדברים שאינם טעונים ברכה לאחריהם במקומם שהרי בחלוקה ראשונה כתב וחוזר ומברך בתחילה המוציא ובההיא דחברים הזכיר לשון סעודה וסתם סעודה מפת היא או ממיני דגן ותו דבדין זה לא כתב אלא שתיה ואכילת פירות סתם ואילו כן היה לו לפרש יין ושבעה מינין. ותו שסיים מרן כמ"ש בראש פרק זה ואין נראה דהרי לפ"ז הרי הפסיק בדברים שאין טעונים לפי הבנתו ז"ל ותו בדקדוק הלשון שכתב וי"ל דאכילה דלעיל הייתי מפרש וכו' דמשמע דבס"ד קאמר ולא לפי האמת ואם לפי האמת אינו אלא לעיל איירי בדברים הטעונים וכאן בשאר דברים שאינם טעונים מה תירץ לקושייתו שהקשה דכ"ש הוא דבדברים שאינם טעונים ליכא מאן דפליג ולפ"ז יותר היה אפשר לומר כן לפי האמת לתרץ קושייתו ותו דרבינו הוציא והעתיק דין דחברים וכו' מהברייתא ועיקר הברייתא היא בדברים הטעונים דמותיב מינה לרב חסדא (ועיין בזה בלשון הר"ן ז"ל שם דקשה טובא עיין להרב כנה"ג או"ח סימן קע"ח שעמד בו) ואיך אפשר לפרש דברי רבינו בדברים שאינם טעונים דוקא. ואחרי אלף מחילות למה בנה כל המגדל הזה על דקדוק אחד בדברי רבינו והפך כל דבריו ז"ל. והרב בעל מג"א באו"ח סי' קע"ח כתב דרבינו אתא לאשמועינן דאפילו בשתיה אם הניחו מקצתם אין צריך ברכה וכו' עיי"ש וגם לזה קשה דסיים השו"ע ג"כ שכל המשנה מקומו וכו' ולפיכך מברך וכו' כלשון רבינו דמשמע דהאי וכן אתי לחייבו ברכה ולא לפוטרו ויותר היה אפשר כמ"ש המגן דוד שם דהאי וכן קאי אחד מלתא דשינוי מקום דוקא אמנם אין חילוק בין הניחו ללא הניחו עיי"ש אך קצת קשה דמנ"ל. ונראה לענ"ד בפשיטות דרבינו לא חש להך כל שכן אף דמצד המציאות נראה שהוא אמת והיינו טעמא דכיון דקי"ל כרב ששת ולדידיה הם שוים כמו שאמר אחד זה ואחד זה וכו' רבינו ז"ל רצה להעתיק דין התוספתא והברייתא תחילה דאיירי בדברים הטעונים וגם משום דהמשך דבריו ז"ל כך הוא דבתחילת הפרק מיירי בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם ושוב כתב דה"ה שתית כל משקים ופירות ולא חש לדקדוק זה כאמור.

והמשנה מקומו מפינה לפינה. נראה דלא היה צריך רבינו לזה דמדכתב לעיל והלך לבית אחר או יצא לפתח ביתו מינה משמע דמפינה לפינה בבית אחד אין צריך לברך וגם לא כתב רבינו כלשון הגמרא עיי"ש. לכך נראה דהוצרך לזה משום דין הסמוך לו דאכל במזרחה של תאנה וכו' דאף שהכל מקום אחד והוה אמינא דחשיב כמפינה לפינה קמ"ל והראב"ד ז"ל חילק בדין זה עיין למרן ז"ל.