מעשה רקח על הלכות ברכות ד:יב

בשבתות וימים טובים וכו' אבל בשאר הימים וכו'. שם דף מ"ב משנה וגמרא. וקשה דבגמרא אמרינן אבל בשאר ימות השנה מברך על כל כוס וכוס ופירש רש"י על כל כוס וכוס דהוי כנמלך ומתחיל בשתיה בכל חד וחד ע"כ משמע דעל כל כוס וכוס ששותה בתוך הסעודה יש לו לברך וכן משמע מריהטא דסוגיין מעובדא דרב יצחק בר יוסף דאיקלע לבי אביי ביו"ט חזייה דבריך אכל כסא וכסא אמר ליה לא סבר לה מר להא דרבי יהושע בן לוי אמר ליה נמלך אנא ע"כ משמע דכיון שהוא נמלך הוי כחול. וי"ל דרבינו מפרש על כל כוס וכוס דלאו דוקא אלא ר"ל לפני המזון ולאחר המזון ותדע דמייתי עובדא דרבה בר מרי דאיקלע לבי רבה בחול חזיה דבריך לפני המזון והדר בריך לאחר המזון א"ל יישר וכן אמר ריב"ל עיי"ש ויותר נראה דרבינו לא היה גורס בריב"ל מברך על כל כוס וכוס אלא הכי גרסינן אבל בשאר ימות השנה בירך על היין שלפני המזון לא פטר היין שלאחר המזון והיא גירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל עיין עליהם. ודין נמלך לא הזכירו רבינו משום דסמך אמ"ש הל' ז' עיי"ש. ודין בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון השמיטו רבינו והרב לח"מ כתב דסמך אמ"ש בדין היין עיי"ש וקצת קשה דביין מחליקינן בין שבתות ויו"ט לשאר ימות השנה אבל בפרפרת לא מחליקינן בהכי ואפשר דכיון שדעתו לאוכלם ה"ה יו"ט וה"ה חול וכמ"ש הרא"ש גבי אביי עיי"ש. עוד הקשה הרב הנ"ל למ"ש הרב המגיד פרק ל' הלכות שבת על מ"ש רבינו דצריך לקבוע סעודה על היין דיליף לה מהך דריב"ל והקשה דשם ר"ל רגילות הוא דקאמר תדע מעובדא דאביי ופי' רש"י איני רגיל וכו' ע"כ וי"ל דגם תיבת צריך ר"ל לכתחילה דמנהגם של ישראל תורה היא ואין הכי נמי דלאו חיוב גמור הוא מעיקר הדין ואביי מעיקרא לא קביל עליה אי נמי לא היה חפץ ביין כל כך אי נמי משום שלא היה לו יין בריוח ודו"ק.

בא להם יין וכו'. משנה שם דף מ"ב ובגמרא שאלו את בן זומא ואמר ליה הואיל ואין בית הבליעה פנוי ופי' רש"י אין לב המסובים אל המברך אלא לבלוע ורבינו פי' שם משום שאם יענה אמן בעוד שהוא אוכל יש לחוש שמא יחנק ע"כ וכדבריו נוטים דברי הגמרא שלנו ואיתיא בירושלמי להדיא הביאו מרן ז"ל.

ואינו פוטר וכו'. שם בעיא דאיפשיטא ופסק רבינו כמאן דאמר אינו פוטר.