מעשה רקח על הלכות ברכות ג:ז

כיצד היא הטפילה שאינה מעורבת וכו'. קצת קשה דבגמרא פריך ההך מתניתין ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי באוכל פירות גינוסר שנו ע"כ. ופי' רש"י פירות גינוסר פירות ארץ ים כנרת חשובים מן הפת ע"כ. ורבינו בפירוש המשנה כתב וז"ל ודברי זאת המשנה אינה אלא בשומרי גנות שהם אוכלים הפירות בתכלית מתיקותם וכו' ע"כ ואם כן למה סתם רבינו דמשמע מדבריו דאם אוכל מליח עם פת מברך על המליח ופוטר את הפת והא ליתא דהפת הוא חשוב מן המליח כדמוכח מהש"ס. ולזה י"ל דרבינו דקדק בדבריו שכתב הרי שצריך לאכול מליח וכו' כלומר דדבר אחר גרם לו זה ומשום דס"ל דלאו דוקא פירות גינוסר כתב כן וכדמוכח מלישנא דפירוש המשנה. וכן זכיתי ומצאתי כדברי במפרשים עיין עליהם. ואי קשיא הא קשיא לרבינו בעל הטורים והרב ב"י שכתבו דין זה ולא הזכירו מילת הרי שצריך כמ"ש רבינו משמע דס"ל דאף באוכל מליח עם פת הדין כן וכבר ראיתי להמפרשים ז"ל שנרגשו מזה עיין עליהם והפרי חדש ז"ל בליקוטיו לאו"ח סי' רי"ב חלק עליהם וסיים וכנראה שאחר המחילה שהטעהו בזה לשון הרמב"ם וכמ"ש מ"מ ע"כ. ונראה לענ"ד להליץ בעדם ז"ל בקוצר דעתי ואם שגיתי אתי תלין משוגתי והוא דהטור וסיעת מרחמוהי הבינו דברי הש"ס בסגנון אחר משום דקשיא להו לישנא דמתניתין דקתני הביאו לפניו מליח וכו' דהוה ליה לומר אכל מליח וכו' אלא ודאי הך לישנא מורה שהוא היה מיסב בקביעות לאכילה והביאו לפניו זה ותדע נמי דלעיל מהך מתניתין מיירי נמי בהכי דקתני היו יושבים וכו'. ומכח דיוק זה שהוא עצמו כאמור ס"ל דכי פריך הש"ס ומי איכא מידי וכו' היינו לומר דבשלמא אם אוכל מליח בדרך עראי כדרך הארץ שלפעמים אדם רואה מליח ותאב לאוכלו וכדי שלא יזיקנו בגרונו מטפלו במעט פת בהא ודאי מודינא דהמליח הוא עיקר האמנם בקביעות כדאיירי עיקרא דמתניתין זה לא יתכן דסתמא דמלתא כשאוכל בקביעות דעתו על הפת כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם ולהכי פריך ומי איכא מידי וכו' ולזה מתרץ דמשכחת לה בפירות גינוסר כדקאמר התם שהיו קובעים עצמם עליהם עד שהיו אוכלים סך עצום וא"כ איפה שפיר מיתוקמא מתניתין באוכל מליח בקביעות ע"י פירות גינוסר ולעולם נמי דמגופא דמתניתין שמעינן דיתכן שהפת יהי' טפל למליח ואמטו להכי כתב הטור הדין בסתם משום דאין דרכו ז"ל להביא לפסק הלכה אלא דבר השייך לזמננו ופירות גינוסר לא שכיחי וגם דלאו דווקא פירות גינוסר וכמו שנראה מדברי רבינו בפירוש המשנה עיי"ש. וא"ת אם כן הוה ליה לפרש דדוקא בדרך עראי קאמר לזה י"ל חדא מתרתי או דסתמא דמלתא כשאדם אוכל מליח בקביעות עם פת עושה עיקר גם מהפת כדאמרן ותו דמדכתב אחר זה הביאו לפניו יין ושמן וכו' והוא מלשון הברייתא דאיירי בסעודה כמבואר שם ובההיא דדג מליח לא כתב תיבת הביאו וכו' מורה דבההיא בלא קביעות איירי. וכן הרב ב"י ז"ל שם ציין משנה שם כלומר דמהך מתניתין נ"ל דין זה כאמור ובזה אפשר ליישב דבריהם ז"ל.