מעשה רקח על הלכות ברכות ב:ו

בחנוכה ובפורים וכו'. שם וקשה דבגמ' אמרו אינו צריך להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה והוה ליה לרבינו לכתוב כן ולא בדרך חיוב גמור דומיא דהנך והרי הרא"ש ז"ל בפסקיו כתב וז"ל הלכה אינו צריך להזכיר של חנוכה בברכת המזון ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה ע"כ ולפ"ז קשיא לי גם כן על רבינו בעל הטורים או"ח סימן תרפ"ב שהעתיק כדברי רבינו ופסקו גם כן הרב ב"י בשולחנו הטהור שם ומדברי הרא"ש גופיה משמע שפוסק דצריך להזכיר שכתב וז"ל ותימה שלא הביא התלמוד ברייתא דרבי אושעיא לפשוט דאין מזכיר חנוכה בברכת המזון וכו' הלכך נראה דס"ל לבעל התלמוד מאחר שפירש התנא כגון תעניות ומעמדות מכלל דחנוכה ופורים אע"פ שאין בהם קרבן מוסף צריך להזכיר משום פרסומי ניסא ע"כ והביאו מרן ז"ל וכן הבין הפרי חדש ז"ל וכפי זה הרא"ש נמצא פליג מדידיה אדידיה וגדולה מזו ראיתי להרב ב"ח שם שהסכים שאם לא אמרו בברכת המזון חוזר עיי"ש. והנראה לענ"ד שהם ז"ל דקדקו דברי הש"ס דאחר שהביא דברי רב הונא הביאו עובדא דרב הונא בר יהודה שהזכירה ורב ששת נמי הוה ס"ל הכי אלא שאמר לו שיש להזכירה בהודאה וכעין מ"ש מרן ז"ל וכיון דהנך אמוראי עבדו הכי וכו"ע גרירי אבתרייהו כתבו ז"ל הדין לפי הנהוג דהשתא קבעוה חובה כיון שכך קבלו עליהם ודייקי טפי דברי הרא"ש בפסקיו שכתב הלכה וכו' כלומר מעיקר דין הש"ס הוא כן. ולעיקר דברי הרא"ש ז"ל במ"ש הלכך וכו' אפשר דלא היתה כוונתו בזה להכריח מהש"ס דצריך להזכיר אלא לינצל מהתימה שהקשה ותדע דאי לא תימא הכי אמאי לא פשיט תלמודא דבעי להזכיר מדלא ביארה הברייתא אלא תעניות ומעמדות אלא על כרחך דהיינו טעמא משום דהמקשה מקשה בכח ובהך ברייתא ליכא למשמע מינה מידי וכמ"ש התוספות שם ד"ה דתני רבי אושעיה כוותיה וכו' ובזה יתורץ ג"כ דלא תקשה מיניה וביה אף שזה בקצת דוחק. תו קשה לי להרי"ף ז"ל שבנוסחאות שלפנינו כתוב בהך ברייתא דרבי אושעיה חנוכה ופורים בהדי תעניות ומעמדות וסיים ואין בהם הזכרה בברכת המזון וא"כ לדידיה אמאי לא פשיט מינה לאוכוחי דאינו מזכיר. ועם כל זה מ"ש הרב ב"ח דאם שכח חוזר אחרי המחילה אין נראה כלל.