מעשה רקח על הלכות ברכות ב:ה

בשבתות וימים טובים וכו'. שם ת"ר ברכת המזון וכו' ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע וכו'. ופירש רש"י וז"ל ובשבת מתחיל בנחמה כלומר אינו צריך לא לסיים ולא להתחיל בשל שבת אלא מתחיל ומסיים בנחמה בנין ירושלים קרי נחמה כל היכי דמתחיל בין רחם בין נחמנו ע"כ ומשמע דכוונתו שבשבת מצי מתחיל בין נחם בין רחם אלא שמסיים בונה ירושלים דקרי נמי נחמה אלא דאשמועינן תלמודא דאין צריך להזכיר של שבת לא בפתיחה ולא בחתימה אלא באמצע אבל מתחיל ומסיים בנחמת ירושלים כמו בחול וכ"כ התוספות ז"ל וא"כ בענין החתימה לבד הוא חולק על רבינו שהוא ז"ל כתב שאם מתחיל נחם צריך לסיים בנחמה וגם בבנין ירושלים וכן הבין הרב לח"מ ז"ל עיי"ש. ובאמת דלשון הברייתא מוכח כדברי רבינו שהרי מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה קאמר משמע נחמה דוקא צריך להזכיר בסיום דכמו שמתחיל גם מסיים ומכח זה וכדי שלא יחלוק רש"י עם רבינו אפשר דכוונת רש"י היא זו דכשכתב בנין ירושלים קרי נחמה וכו' ר"ל דלא תקשה דזה מקרי חותם בשתים וכדפריך לקמן ואנן קי"ל דע"כ בעי למחתם בונה ירושלים לזה כתב דהא לא קשיא דבנין ירושלים קרי נחמה כלומר והכל דבר אחד ועיין למרן ז"ל ואם כן ס"ל כרבינו דמסיים במנחם עמו בבנין ירושלים וגם דברי התוספות יש לפרשם ע"פ פירוש זה דמ"ש ויש מתחילין וכו' אין כוונתם נגד פירוש רש"י אלא ר"ל שיש מקפידים לומר דוקא בזה הלשון אמנם סיום דברי רש"י שכתב כל היכי דמתחיל וכו' לא מוכח הכי. ושוב מצאתי להשלטי הגבורים ז"ל שהבין דברי רש"י כמ"ש הרב לח"מ וכן נראה יותר.

וכן בראשי חדשים וכו'. שבת דף כ"ד ועיין למרן ז"ל.