מעשה רקח על הלכות ברכות ב:ב

הפועלים וכו'. הכי איתא בברייתא פרק היה קורא (ברכות דף ט"ז) דרמי ברייתות אהדדי ומתרץ הא דאוכלים בשכרן הא דאוכלים בסעודתן הכל כגירסת רבינו ז"ל אמנם הרי"ף והרא"ש ז"ל לא גרסי הכי אלא דלעולם מברכים לפניה עיי"ש וקצת קשה דכיון דפטרינן להו מברכת הטוב והמטיב מפני שהיא מדרבנן וגם בברכת הארץ ובונה ירושלים שהם מדאורייתא וכדמשמע נמי מדברי הרא"ש פרק שלשה שאכלו בההיא דרב נחמן מטעם דכולהו ילפינן מקרא ואפ"ה לא חייבו לומר כולם אלא ד' או ה' תיבות מכ"ש ברכת המוציא שהיא מדרבנן ואף אם תמצי לומר דלא הוי כ"ש מכל מקום יקשה דמאי שנא. ולזה נ"ל דכיון דבגמרא אמרינן אין לי אלא לאחריו לפניו מנין ק"ו כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש א"כ מצד זה יש שייכות גדול יותר בברכת המוציא מברכת המזון וגם שהתוספות והרא"ש גופיה כתבו דאינו ק"ו גמור וכו' הא מיהא עדיפות קצת יש לה והפשט לא יופסד. ואי קשיא הא קשיא להרא"ש ז"ל שהעתיק הברייתא במקומה בפרק היה קורא ומברכים לפניה ומברכים לאחריה ואילו בפרק כיצד מברכים הביא הברייתא כגירסתינו דאין מברכים לפניה והכריח ממנה דברכת המוציא מדרבנן מדפטרינן לפועלים מברכה זו וכבר ראיתי להמעדני מלך שנתעורר בזה ולא תירץ כלום וצ"ע. ולענין נטילת ידים לא ביארו אי בעו או לא ונראה לענ"ד דדבר פשוט הוא דלא בעו דנטילת ידים קיל טפי דאינו אלא משום סרך תרומה ותו מדתנן בעירובין ד' דברים פטרו במחנה וחד מנייהו נטילת ידים ואלו מברכת המזון לא פטרי ואף שיש לחלק נראה לענ"ד ברור כאמור.

ואם היו עושים בסעודתן וכו'. כן היא מסקנת הגמרא שם וקשיא לי טובא מההיא דפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מ"ה) דאביי עני ליה (פירוש לאמן דאחר בונה ירושלים) בקלא כי היכי דלישמעו פועלים וליקומו דהטוב והמטיב לאו דאורייתא ורב אשי עני ליה בלחישה כי היכי דלא ליזלזלו בה ע"כ והשתא מה נפשך הנך פועלים או היו עושים בסעודתן או היו עושים בשכרן אם היו עושים בסעודתן הרי הברייתא מבוארת דמברכים כל הארבע ברכות וכמ"ש גם כן רבינו וכן היא גירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל וא"כ למה אביי פטרן מברכת הטוב והמטיב ואם היו עושים בשכרן מאי אריא הטוב והמטיב אפילו שאר ברכות היו צריכים לקצר כמבואר ותו דמשמע דאביי היה מיסב עמהם עיין להרב מגן אברהם ז"ל. ואם כן אף אם היו עושים בשכרן היו צריכים לברך כל הד' ברכות. ומאי דנראה לענ"ד דכיון דבגירסא שלפנינו ליתא להך גירסא דד' ברכות אלא מברכים כתיקונם אפשר שכן היו גורסים אביי ורב אשי והם היו מפרשים דלענין השתי ברכות אחרונות קאמר שאמרו בתחילה שצריך שיכללו השנים כאחד כשהם עושים בסעודתן וכו' אין צריך לעשות כן אלא מברכים אותם כתיקונם קאמר אבל לענין ברכת הטוב והמטיב בהא לא איירינן דפשיטא שאין להם ליבטל ממלאכת בעל הבית כיון שהיא מדרבנן גמור ולהכי אביי היה רומז לפועליו דבר זה שהיה עונה אמן בקול רם כדי שיבינו פועליו ורב נמי הוה סבירא ליה גם כן זה אלא שהיה מחמיר על עצמו ולא היה חושש לביטול הפועלים מפני כבוד הברכה כי היכי דלא נזלזלו בה ולשון דכי היכי וכו' מורה כן. שוב האיר ה' את עיני ומצאתי לרש"ל בתשובותיו סימן מ"ד שעמד בזה אלא שהוא ז"ל כתב דאביי ורב אשי בהא פליגי דאביי הוה מפרש הברייתא דשלש ברכות קאמר ורב אשי הוה מפרש דארבע ברכות קאמר עיין שם והנראה לעניות דעתי כתבתי וה' יתברך יאיר עינינו בתורתו הקדושה והטהורה אמן וכן יהי רצון.