מעשה רקח על הלכות ברכות י:טו

אם ראה וכו'. יש להסתפק לדעת רבינו ע"פ דבריו ז"ל אם בשאר דברים שהזכיר בפרק זה כגון הרואה קברי ישראל וכו' או גוב אריות וכו' או מקום שנעקרה ממנו ע"ז וכו' אם דינם שוה להרים וגבעות דדוקא משלושים יום לשלושים יום יתחייב לברך ובתוך זמן זה לא יברך או דילמא דהנך דקתני בהו דוקא דינא הכי ותו לא דהן אמת דמצד הסברא נראה דלא שנא. אמנם מדקדוק דברי רבינו אין נראה כן שהרי בדין זה כתב אם ראה אחד מהם דמשמע גבעות ימים מדברות נהרות דוקא ועל כרחין לפרש כן דאתא לאפוקי ברקים ורעמים שהזכיר לעיל סמוך ונראה לדין זה ותו דהזכיר אחר זה דין הים הגדול ופירש בו דדוקא מל' יום וכו' משמע דהנהו דוקא דאל"כ ליערבינהו וליתנינהו גם ברואה חבירו לאחר ל' יום כתב ז"ל בתחילת הפרק שמברך משמע דכל ל' יום הוא גבול המחדש הראיה ואם כוונת רבינו דה"ה והוא הטעם לכל הראיות למה סדר הדברים כן שאין אדם יכול לעמוד בסוד הדבר על בוריו שוב זכיתי ומצאתי להרב כנה"ג סי' רכ"ח שנתעורר בזה והוצרך לידחק עיין עליו ובסי' רכ"ה ציין להרדב"ז ח"ב סי' ד' עיי"ש.

הרואה את הים הגדול. רבינו פסק כאן כרבי יהודה דמתניתין דפליג אתנא קמא דלא מחלק בימים כלל כדאיתא בריש פרק הרואה ובפירושו להמשנה כתב דאין הלכה כר"י וכאן חזר בו אפשר משום דבגמ' בעו אליביה משמע דהלכה כמותו ועיין למרן ז"ל והרב כנה"ג שם פלפל בזה עיין עליו.