לוח ארז חלק ב תקלד

שהקב"ה זכר ופקד אותם מקדם יפסידו. ע"כ נראה עפמ"ש הרמב"ן פ' אחרי שע"כ לא נאמר בתוה"ק רק שכר ויעוד גשמי ולא השכר הרוחני על שהשכר הרוחני הוא מדרך הטבע והחיוב אחרי שהנשמה היא חלק אלוק ממעל ע"כ כמו שהעפר ישוב אל הארץ כן הרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה ורק במי שמשחית ומטמא נפשו ע"י עשותו ממצוות ה' אשר לא תעשינה הוצרכה התורה לומר שתכרת הנפש ההיא על שעוונה בה ונתפרדה החבילה שבינה לבין מקורה. אבל מי שחלקו ה' אמרה נפשו ולא טימא אותה בזה מעצמו מובן ששבה נפש כנעורי' אל בית אבי' כי משם לוקחה. ולפ"ז י"ל דבאותן בנ"א אשר בכ"ז לפעמים עושים את הקודש לחול ומורידים כבוד הנפש מקדושתה עליהם אין להחליט שגם בלי שייעד להם הש"י שכרם הרוחני מעצמו ג"כ תשוב הנפש אל מקורה מקומה טהור. זה אינו דהא הם כבר חללו לפעמים את קדושת הנפש ונשארו עלי' כתמי ורשמי חטאותיהם ובזה כבר נבדלת ממקורה אשר שם רק אור ולא חשך. אבל בכ"ז יצא הפסדם בשכרם אשר יעד להם ה' כי אחרי שלא היו מאותן האנשים אשר בטרם יוצרו בבטן היו קדוש מרחם לה' כ"א לפעמים זרח עליהם אור להתהלך במישרים ופעמים בדרך חשכה התהלכו ובחבלי אדם הנטוי לחטוא הומשכו. כבר י"ל כנ"ל שהקב"ה עשה א"ע כאלו לא ידע מעשיהם הטובים מאז ומקדם כדי שלא לקפח שכרם. אבל אותן בנ"א שהוקדשו מרחם וה' אמר עליהם שבטרם נולדו הוקדשו שלפ"ז אין להם מקום לקבלת שכר אחרי שהם מוכרחים לעשות רק טוב בשביל ידיעת הש"י. עליהם שפיר י"ל כדברי הרמב"ן הנ"ל אחרי שכל תהלוכם הוא בקודש אין בנשמתם אף שמץ דופי נפתל ועקש כ"א מזהירים כזוהר הרקיע בטהרתה וביופי' ע"כ אף בלי ייעוד הש"י בכ"ז נשמתם הטהורה מעצמה תשוב אל הצור ממנו חוצבה לשוב וליהנות מלחם אבי' שבשמים וליהנות מזיו השכינה. ואפשר לפרש בזה דברי המדרש הובא לעיל פ' פנחס בפסוק הנני נותן לו את בריתי שלום אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו שאחרי שה' הבטיח לפנחס מקודם שיהי' לו שלום ממלחמת היצר כמ"ש עליו בריתי היתה אתו החיים והשלום א"כ הוא מאותן בחירי ה' רצתה נפשו כביכול אשר עליהם נאמר כדבר האמור למעלה א"כ עי"ז יקופח שכרו בהיות שהקב"ה ידע מקדם את אשר יעשה רק טוב וישר. ע"כ אמר הן אמת שמצד זה לא יבוא על שכרו אבל מצ"א לא יגרע מצדיק עינו אחרי שנשמתו טהורה וזכה בדין הוא שיטול שכרו כי החלק ישוב אל הכל. ואפשר להמליץ כדברינו אלה בברכת המילה. אשר קדש ידיד מבטן וחק בשארו שם וכו' ע"כ בשכר זאת אלהי חלקנו צורנו. כי אתרי שקידש ידיד מבטן בירחי קדם בהלו נרו עלי ראשו כבר צפה הקב"ה לקדשתו וכבר הגיד מראשית אחריתנו שנהי' טובים וישרים לקיים פקודיו. א"כ עיקר שכרנו שהוא השארת הנפש אחרי המות הוא כחוק בלי טעם וסיבה כי השכל מחייב שלא יוכל לבקש שכר מי שהוא מוכרח להיות טוב ע"י ידיעת הקב"ה. ע"כ אחרי שקידש ידיד מבטן. שארו שישאר חי וקיים לנצח בעולם הנשמות הוא רק חק בלי נודע טעמו. אבל באמת הטעם הוא כנ"ל אחרי שאנו טהורים ונפשנו לא נתלכלכה ונגואלה ע"כ מעצמה תשוב למקורה וז"ש ע"כ בשכר זאת אם בכ"ז אף שקידש אותנו מבטן נבוא על שכרנו הוא מטעם שאל חי חלקנו צורנו חלקי ה' אמרה נפשי ורוחי ממנו חוצבתי והחלק ישוב אל הכל כנ"ל. והנה מרע"ה מבחר היצורים היה קדוש מרחם והקב"ה ידע מקודם שטוב אחריתו מראשיתו א"כ סד"א שלא יקבל שכרו על חייו המאושרים. לז"א ולא קם נביא עוד בישראל אשר ידעו ה' שהש"י ידע עוד טרם יצירתו שהוא יהי' לאיש מופת לרבים