לוח ארז חלק ב תמט

רמב"ן שא"כ מה סמך על הבטחת היטב איטיב עמך אחרי שנתמעטו זכיותיו. ונראה כי פחדו בציון חטאים כתיב. ומי שמתיירא ואינו בוטח בה' זהו לאות שאין צדקתו שלימה. ע"כ אמר יעאע"ה קטנתי שנתמעטו זכיותי ועוד כי ירא אנכי אותו ומחמת יראה זו יש לחוש פן פחד פחדתי ויאתיני ויבא והכני אחרי שאני ירא. אבל אתה אמרת היטב אטיב עמך ופירש"י בזכות עצמי ובזכות אבותי ונתיישבה קושיית רמב"ן נהי שעל זכות עצמו לא סמך מ"מ יעמוד לו זכות אבות. ואחר כל החמור הנה כשישראל יוצאים להלחם באויביהם מעטים נגד רבים ובוטחים בה' אז אין להם לירח מהם ומהמונם כי זכות האמונה והבטחון כדאי הוא שתעמוד להם לעשות חיל ושונאיהם יפלו לפניהם לחרב. אבל כששמים בטחונם ברוב רכב וסוס למלחמה ומה' יסורו לבם אשר אין מעצור לפניו להושיע ברב או במעט אז כבר הם חוטאים ויש להם לירא מעבירות שבידם. וז"ש כי תצא למלחמה ביחידות אף שתראה עם רב ממך אז אני אומר לך כשבטחונך בה' הוא כסלתך ואינך צריך לירא מהם כי ראינו מזה שה' חלקיך עמך המעלך מארץ מצרים כמו ששם לא נגאלו ישראל אלא בזכות אמונה שהאמינו בה' ובמשה עבדו אבל והיה כקרבכם אל המלחמה המון אנשים רבים צבאות המלחמה זה לאות לבני מרי שאינם בוטחים בה' המלמד ידם לקרב כ"א בתקפם וגבורתם ע"כ יש להם לירח ובעבור זה צריך הכהן לגשת אל העם ודבר אליהם דברים קשים כגידין על אשר הסירו בטחונם מהש"י ובכ"ז אומר להם אחרי שהוא רחום יכפר עון ע"כ אף שחטאתם בזה לבטוח בכחכם וחילכם בכ"ז אל ירך לבבכם. ויאמר להם שמע ישראל אע"פ שאין לכם זכות אלא קריאת שמע בכ"ז ה' אלקיכם הולך עמכם. וידוע החילוק שבין עזר לתשועה העזר הוא אם גם הנעזר מסייע לעזרתו ותשועה כשהנושע אין בידו לעשות מאומה לתשועתו רק הנושע לבדו. לפ"ז כשיש לישראל בטחון בהקב"ה עזרתו יבא להם בבחינת עזר אחרי שבטחונם וזכיותיהם המה ג"כ גורמים לעזרה. אבל אם אינם בוטחים בה' ונאספו רבים הבוטחים על חילם אז אין להם זכות לסייע לניצוח האויבים דק לה' התשועה ע"כ נאמר כי ה' אלקיכם הולך עמכם להושיע אתכם אף שאין אתם מסייעין

מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. הכוונה כי להיות מנהיג ומוכיח ועומד לרועה עמו צריך להיות פניו כחלמיש ולא יירא ולא יחת מן הקמים עליו כ"א יחזיק ויאמץ להוכיח בשער בת רבים ולא יבוש ולא יירא לומר זה ישנאני מפני תוכחתי ואם יש במוכיח מדות הללו אז ראוי לו לעמוד בראש כי בודאי דבריו יעשו רושם בלב האנשים וגם לב הערל והאטום בכ"ז ע"י דבריו כאש בלי בושת ומורא ג"כ ימס. משא"כ איש עם הייתו ירא שמים עד למעלה אבל לבו רך כדונג ותמיד היא ירא מלדבר עם אחיו כאשר עם לבבו הנאמן מיראתו מדבר חולי ישנאו לו. לאיש כזה אינו ראוי כסא כבוד לישב בראש כי אף שהוא ת"ח ולבו נשבר בקרבו בכ"ז לא יועיל מאומה לאחיו לשבור את לבם ג"כ ולמול את ערלת לבבכם. וטוב לו כי ילך וישוב לביתו ולא יעמוד להוכיח בשער בת רבים כי אינו ממלא את מקומו כאשר יאות. וזהו מי האיש הירא ורך הלבב הוא ילך וישוב לביתו וימנע מלישב בראש והטעם כי הוא בודאי לא ימס את לבב אחיו כלבבו. כלומר אף שהוא צדיק וירא את ה' ולבו נשבר בקרבו מפני פחד ה' ומהדר גאון עוזו בכ"ז לא יפעול מאומה להמס ג"כ לבב אחיו כלבבו: הספד

עת ספוד. על אשר ניטל הוד. עטרת תפארת. צבי אדרת הוי אריאל זקן בא בימים. רם על כל רמים. מלאך מליץ מני