לוח ארז חלק ב תלז

יצטרך ליתן עוד ע"כ נותן לעני זוז אחד שלא יצטרך ליתן עוד בהיות שנשלמו לו המאתים זוז. אך אם ראינו שהוא נותן וחוזר ונותן אז נדע בטח שלא מרוע לב עושה כן דא"כ לא הי' לו ליתן רק פעם אחד להשלים המאתים. אלא ודאי שטוב לב הוא. ולפ"ז כמו שדרשו ז"ל על הוכח תוכיח ועזוב תעזוב אפילו מאה פעמים ה"נ י"ל נתן תתן כמה פעמים ולא תסתפק בנתינה פעם א' דא"כ יש לחשדך שמרוע לבך וערמימות הנ"ל אתה נותן צדקה. אבל אם נתן תתן אפי' כמה פעמים אז נדע ולא ירע לבבך בתתך לו שלא מרוע לב אתה נותן כ"א מטוב לב

עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. י"ל עפמ"ש יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם שע"כ נתן הש"י כח בטבע שיצמח בכל שנה מחדש החציר ואח"כ ימול וייבש ולא נתן לו קיום לעולם שכל צמח השדה יעמוד בלחותו ורטיבותו כל ימי הייתו. למען ידעו הכל כי יד ה' מקיים הטבע ורק על פיו כל צבאו חי וקיים. ע"כ כליל יחלוף מדי שנה בשנה וצומח מחדש ע"י יוצר הכל במאמרו ית"ש. וז"ש ע"כ יבש חציר נבל ציץ להתוודע ולהגלות כי רק דבר אלקינו יקום ויקיים את העולם כולו. עיי' לעיל פ' שלח. והנה האדם הי' יכול לומר מה לי לתת מעשר ממה שרכשתי בעמלי ויגיע כפי ואעזוב לאחרים חילי לאשר לא עמל בו ולא יגע. אבל אחרי ידענו שלא יד חרוצים תעשיר כ"א ברכת ה' הנותנתי כח לעשות חיל ואחרי כי ממנו הכל מידו יתנו לו. וז"ש עשר תעשר את כל תבואת זרעך. ושלא תאמר שידך עשתה תושי' ואין לזרים אתך לזה אמר היוצא השדה שנה שנה צומח מחדש ומזה תדע כי דבר אלקינו יקום לעולם כנ"ל

ונתת בכסף וצרת הכסף בירך והלכת אל המקום אשר יבחר וגו' ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר וגו'. כי הכסף אין לו ערך ושווי מצד עצמו אחרי שהוא רק אמצעי לדברים הזמניים לקנותם עבורו אלא שהאדם יוכל לעשות כנפים לכסף אם מוציאו לדברים נכבדי הערך ויקרי המעלה לתורה ולתעודה אז הכסף יעלה מעלה מעלה. כמ"ש לפרש כל דיין שדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. כלומר שהוא עושה חדשות כמו שהוא ית' ברא חדשות. כי הוא עושה מדבר גשמי דבר רוחני יש מאין ע"י דין אמת עיי' בפ' משפטים. והנה מי שמפזר לכל דבר ואינו חס על ממונו כ"א כתועפות ראם לו אם הוא מפזר לדבר מצוה איננו מוכיח עדיין בזה שהמצוה באשר נכבדה בעיניו ע"כ מפזר עבורה כ"א רק בשביל שאין כסף נחשב למאומה בעיניו ע"כ הוא פזרן בכל מקום ובכל זמן. לא כן מי שחס על ממונו ומקמץ בהוצאות צרכי הנוף ועל צרכי הנפש הוא מפזר ונוסף זהו הוכחה נאמנה אף שאוהב כסף בכ"ז לצורך המצוה לאשר יקרה בעיניו מפנינים לא יחוס על מיטב כספו. וז"ש ונתת בכסף. בך הדבר תלוי שתוכל לתת מעלה וחשיבות בכסף אשר בפ"ע במה נחשב הוא בכ"ז אתה תוכל להרים את הכסף שיהי' לו חשיבות ומעלה. ומצאתי אח"כ באלשיך הק' שפירש כעין זה. והוסיף הכתוב לומר וצרת הכסף בידך שהכסף יהי' קשור בירך ולא בנקל תפרד ממנו כ"א לבך בכיסא תליא ובזה אתה מורת שאין אתה מפזר לכל דבר רק לצורך גבוה. והלכת אל המקום ונתת אותו בכל אשר תאוה נפשך רק לדבר אשר נפשך הרוחניות תאווה בזה אתה נותן לכסף מוצא

שמור את חדש האביב כי בחדש האביב הוציאך ה' לילה. ואז"ל בפ"ק דברכות וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מכערב. הנה