לוח ארז חלק ב תכה

כ"א יד ה' עשתה זאת והוא הנלחם להם ועכ"ז עליהם ללמד ידם לקרב ולעשות מלחמה והטעם כדאיתא במדרש גבי גאולת מצרים ואעבור עליך וגו' ואת ערום וערי' מן המצוות ונתן להם דם פסח ודם מילה שע"י מצות הללו יזכו שהש"י יעשה להם נפלאות ונסים כן הי' בבואם לארץ ישראל ממרים היו במדבר ע"כ נתן להם מצות התלויות בכיבוש כדי שעי"ז יזכו לחזות בנועם ה'. והנה מה שנמשל הקב"ה לאש כתבו המפרשים כמו שהאש אינו מכלה עצם ועצם בשוה כ"א כפי שיש הכנה חום הטבעי כמו כן יכלה האש מהרה מעט מעט או חיש קל כעופרת וגפרית יבער מהרה יותר מדבר אחר כמו כן אהבתו ית' את עמו אינו בשוה לכל נפש כ"א כפי אשר יכינו א"ע במצוות ומעש"ט כן ירבה ויפרוץ עליהם אהבתו ית' וז"ש אם גם ה' ית"ש עובר לפניך והוא ישמידם לפניך ולא אתה בכחך מ"מ והורשתם אתם ע"י תחבולותיכם והטעם לזה כי אש אוכלה. הוא ורוצה שיהי' לך הכנות לשיעשה בעבורך נפלאות. וז"ש בגמרא ולדבקה בו וכי אפשר לידבק בו והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק בת"ח הכוונה כנ"ל האיך יוכל כל אדם ע"ה לדבק בשכינה באהבה רבה הלא צריך לזה הכנות לז"א הדבק בת"ח והבן

וארא והנה חטאתם וגו' סרתם מהר מן הדרך אשר צוה ה' אתכם ואתפוש וגו' ואתנפל וגו'. י"ל עפמ"ש לעיל פ' ויקרא שאם האדם חוטא ממדרגה למדרגה אז קשה תשובתו כי הרגל נעשה בו טבע משא"כ אם בפתאום חטא בפ"א אז קלה תשובתו. ופי' בזה אם תחטאו כאדם תביאו קרבן עייש"ה. וז"ש אחרי שסרתם מהר מן הדרך ולא חטאתם לאט לאט ע"כ קויתי שתועיל תפלתי ואתנפל

כי יגורתי מפני האף והחימה. בילקוט כשעלה משה למרום וסרח ישראל נזדווגו לו ה' מלאכי חבלה אף חימה קצף משחית והשמד מה עשה נתלה בזכות אבות זכור לאברהם ליצחק ולישראל וגו' מיד נסתלקו ג' נשתיירו אף וחימה ועדיין הי' משה מתיירא שנא' כי יגורתי מפני וגו' א"ל רבש"ע קום אתה בחד שנא' קומה ה' באפך ואנא בחד שנא' לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית. ועיי' ברבה. ונ' כי אם אדם חוטא וראוי שתרדף לרשע רעה אף שהקב"ה מואל וסולח לעוונו בזכות אבות בכ"ז לא יוכל להמלט נקי שהש"י לא ישנא אותו בלבבו כי אף שהועיל זכות אבות לבלתי עשות בו כלה עבור הברית והחסד אשר נשבע לאבותיו מ"מ השנאה שמורה. וז"ש אחרי שמ"ר התפלל זכור ברית אבות נסתלקו קצף משחית והשמד והשיב ידו מבלע אבל בכ"ז נשארו אף וחימה כי בערה בם אף ה' כי לא תועיל זכות אבות שיהא כאלו לא חטאו כלל. והנה החילוק בין אף לחימה כתב הגרמ"ל מלבים ז"ל בביאורו לתהלים ו' שאף הוא הכעס הנראה לחוץ באפיו. וחימה הוא מה שבוער בפנים כמ"ש וחמתו בערה בו. ע"כ ביקש מרע"ה מהקב"ה שיסיר עכ"פ אפו מהם שלא יראה להם אותות השנאה ואז ידע שאם פני ילכו אזי והניחותי לך כיון שהקב"ה מראה עכ"פ פנים שוחקות לישראל אז כבר הוא עת רצון עד שיוכל הוא בכח תפלתו וזכותו להסיר גם החימה הפנימית אשר בלב הש"י עליהם. וז"ש כי יגורתי מפני האף והחימה כלומר מפני תפנים החיצונים שיראה החוצה אותות כעסו אבל אם נסתלק הפנים אז אין מגור מחימה

ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה'. י"ל ע"פ אז"ל ג' פתחי' יש לגיהנם א' במדבר ואחד בירושלים וא' בים. הכוונה כי אף שאנו במקום קדוש או להיפך במקום בלתי טהור לא המקום גורם וע"ז נאמר לא המקום מכבד וכו' ויש לו פתח לגיהנם בין אם אנו בירושלים מקום הקדושה