לוח ארז חלק ב תכ
Luah erez part 2 420 · לוח ארז חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →תהי' עקרה לא ילדה מצוות ומעש"ט. וגם בבהמתך הוא חלק הגוף גם הוא יוליד בנים ובנות
ונשל ה' אלקיך את הגוים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה. י"ל עפמ"ש רבינו בחיי לפרש קרא נלכה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו שידיעת ה' לא תוכל להיות בבת אחת כ"א כמו השחר עולה לאט לאט כן הידיעה תתרבה ממדרגה למדרגה כמו. שמנה רפב"י את המעלות בקודש. והנה לפרוש מן התאווה א"א לו לאדם ג"כ לפרש בפ"א מכל תענוגי בנ"א כי יש לידא שאם יסגף א"ע ויעכור שארו מכל הנאות הגוף אז לא יוכל לעמוד על משמרתו ויפול בפחת לעשות ההיפך כמו שהורה הניסיון שהאדם אם בקפיצה אחת יעלה מעלה אז יפול אחור. וינקמו נקמתם התאוות על אשר משל בם ביד חזקה. כ"א טוב לפני האלקים ימלט בהשתדלותו להשביח שאון גלי התאווה לאט לאט תחלה יפרוש מן המותרות ואח"כ יקדש א"ע גם במותר לו. וזהו הרמז כי כתבו המפרשים שהגוים רומז על החמדות הרעות המתרגשות לבוא לאדם להסיתו לסור מאחרי ה'. וע"ז נאמר בפ' לא תערוץ מפניהם כי ה' אלקיך בקרבך כי מי שבקרבו קדוש לא יחת מפני הרבים הקמים עליו להשחיתו. ולזה יעץ שישל את הגוים האלו רק מעט מעט אבל לא תוכל כלותם מהר בפ"א להומם ולאבדם מכל וכל כי אם כן תעשה יש לירא שלא תוכל לעמוד בהר ה' לנצח כ"א אדרבה הם יתקוממו עליך ותרבה עליך חית השדה הם ירבו עליך וימשלו בך. ולזה נאמר מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי כי מי שברצונו ללכת בפעם אחת מעלה מ' אם גם אמת שהוא ינשא את נפשו למעלה אבל אחרי שלא יכול להשאר במדרגה הרמה ההוא אם לא הכין א"ע מקודם ע"י מעלות ומדות נשגבות המה המדרגות אשר עליהם יעלה על הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. א"כ לשוא היתה יגיעתו ולהבל וריק כחו כלה. אבל מי יעלה בהר ה' למרום הרים וגם יקום שם לנצח ולא יפול אחור אשר יאמר עליו כי הוא זה. נקי כפים ובר לבב. המה המדות שהם הקדמות לעלות על ידיהם בהר ה' ורק עליו נאמר שלא נשא והגביה את נפשו לשוא לבלי הועיל כי הוא אחרי שהקדים להכשיר א"ע להיו' כלי מוכן לקבל טהרה אז יעמד חי כל הימים בהר קדשו
ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. י"ל עפמ"ש לעיל (פ' בא) לפרש הפסוק והי' לחות על ידך ולזכרון בין עיניך וגו' כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. שע"כ הוצרכו ישראל לאות זכרון שיזכרו תמיד ע"י התפלין ולא ישכחו את השם בשביל שמקורם לא טהור ורק ביד חזקה שלא ברצונם יצאו ממצרים ע"כ יש מקום לירא פן יחזרו לסורם וצריכים לאות וזכרון עיי"ש. כמו כן י"ל שע"כ החמירה התורה בע"ז שלא להביאה גם אל הבית וצא טמא נאמר לה פן תוקש הטעם אחרי שישראל בצאתם ממצרים גוי מקרב גוי היו הללו עובדי ע"ז והללו. ע"כ יש מקום לגור ולפחוד שלא יחזרו לסורם הראשון לכן אמר ולא תביא תועבה אל ביתך והטעם שאני מחמיר כ"כ בזה הוא על שכבר בימים מקדם בעת צאתך ממצרים היית ג"כ חרם כמוהו והשתחוית לאל אחר ע"כ צריך אתה לשמירה יתירה. והנה הרמב"ם בח' פרקיו העלה שבדבר שהוא מתועב בעצמו טוב לגרר שלא יהי' לו יצה"ר כלל ע"ז ורק על בשר חזיר שאינו מתועב בעצמו אז"ל אל יאמר אדם אי אפשר בבשר חזיר עיי"ש. וי"ל גם כן שבדבר שכבר נכשל האדם בו מקדם בודאי צריך שימית לגמרי את התאוה לדבר ההוא ויהי' נבזה בעיניו נמאס שאם לא יעשה כן יש לחוש אולי לא יהי' ביכלתו לעמוד נגד יצרו אשר כבר לכדו מקדם במצודתו.