לוח ארז חלק ב תיא

יעקב בחר לו יה זה הוכחה שמאהבת עצמנו קרבנו אצלו. וז"ש ואמרתם במה יוכח שאהבת אותנו כמו שאמרת אולי הוא רק זכות אבות אשר עומד לימיננו. לזה משיב הלא אח עשו ליעקב וגם הוא זרע קודש מחצבתו ובכ"ז שנאתי אותו זהו עד נאמן שרק אתכם בעצמכם אהבתי. ואמרו חז"ל מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי' ע"כ נאמר בלוט אל תבט אחריך ובכ"ז ישראל ראו את היד הגדולה עין בעין נראה אליהם זהו ג"כ אות ומופת שישראל מצד עצמם גם לולי אבותיהם היו ראויים לחיבת הקודש ית"ש. וז"ש ותחת כי אהב את אבותיך ויש מקום לומר שרק בעבור אהבתם זכר חסדו לכם ע"כ ויבחר רק בזרעו אחריו בחר לו רק חלק א' מזרעו ולא את כולם. ועוד ויוציאך בפניו שהיית רשאי לראות את פני האדון ה' בעת נגלה עליך בהמון עוזו ואם הייתם רק נשענים על אבותיכם ולא בזכותכם אז לא הייתם רואים את פניו

אז יבדיל משה שלש ערים וגו' וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, פרש"י שאמר מרע"ה אע"פ שאינן קולטות עד שיבדלו אותו שבארץ כנען אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה והנה הי' מקום לומר שאין למצוה אלא מקומה ושעתה וכיון שעדיין אינה נוהגת מה לו לעשות דבר שלא נצטוה עליו הלא גדול המצווה ועושה וא"כ הי' לו להמתין עד עת בוא דבד ה' אז יקיים מי שנצטוה על כך אבל אם יעשה מה שלא נצטוה מנ"ל דבזה עושה נ"ר ליוצרו ית' אחרי שלא צוהו עדיין. ואם המצוה בעצמה אין בה תועלת רק מה שפקודתו שמרה רוחנו מה בצע כי נעבדנו טרם צוה. אלא שלמד מרע"ה מאבותינו הקדושים שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה מזה לקח מוסר שגם אם לא נצטוה ואינו מחוייב עדיין לעשות כדבר הזה מ"מ תחשב לו לצדקה כי המצוה בעצמה מלבד שמקיימים בזה צווי הש"י יש לה עוד תכונה סגוליית לצרף ולברר טוהר הנפש. ע"כ גם הוא עשה כמעשיהם עוד טרם צוה ה' הי' הוא זריז לשמור פקודיו. וז"ש אז יבדיל משה שאמר מצוה שתבוא לידי אקיימנה ומהיכן למד זה שגם אינו מצווה ועושה חן ימצא בעיני ה' לזה אמר וזאת התורה אשר שם משה היתה כבר "לפני בני ישראל" כלומר קודם שהי' עוד עם בני ישראל בעולם כבר אבותיהם מעולם קיימו וקבלו אותה כנ"ל. ומיושב מה שנתקשו המפרשים שפסוק וזאת התורה אין לו מקום בפרשת ערי מקלט ולהנ"ל הדבר נכון

אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר. י"ל עפמ"ש לעיל פ' בהר ובכ"מ שהרב אם ירצה להועיל לתלמידיו צריך שיהא עומד ולא יהלך מעלה מעלה להשלים א"ע שא"כ לא יוכלו תלמידיו להשיגו ללמוד ממנו. וכן פירשתי לעיל (פ' דברים) יהושע בן נון העומד לפניך עיי"ש. וז"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם ולא רציתי להלוך קדימה להשלים א"ע והטעם למען אוכל להגיד לכם דבר ה' כי ידעתי שאם אני הייתי מעלה על לבי אש ההתלהבות כאשר יש לאל ידי אז תיראו מפני האש לגשת אלי ולא תוכלו לעלות בהר מרום הדים כמוני ע"כ אנכי עומד הייתי לרגל התלמידי' אשר אתי

וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ע"כ צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת. י"ל כי השבת הוא לאות וזכרון למען על ידו נזכור את בוראנו ית"ש ולא נשכח אל מחוללנו. ואמנם אם היתה יציאת מצרים גלוי לעיני הכל ורואים שמאת ה' היתה זאת נפלאת בעינינו לא היינו צריכים להתעוררות וקול דודי דופק על פתח לבנו מדי שבת בשבתו כי מעצמנו הי' כ"כ חקוק על לוח לבנו עזוזיו וגדולות אשר