לוח ארז חלק ב תג

החלפת אותו באיל אף אני אומר אעברה נא. כי מ"ר רצה להורות בתפלתו כנ"ל את מחשבתו וכוונתו הטהורה ליכנס לארץ וסובר שמחשבתו תחשב לו לצדקה כמעשה ממש ומנא ידע את זאת אם לא שלמד מא"א שגם בו לא היתה אלא זכות המחשבה להקריב את בנו יחידו ובכ"ז אף שלא בא לידי מעשה נחשב לו כמעשה. ע"כ קוה מ"ר שגם מחשבתו כמעשה תהי'

ואתחנן אל ה' פרש"י אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשים טובים אעפ"כ אינם מבקשים אלא מתנת חנם. כי על המעשים הטובים אף שא"א לבקש שכר כמ"ש ולך ה' החסד כי אתה תשלם כי מי הקדימני ואשלם גם אולי לא נעשו בכוונה רצוי' בלתי לה' לבדו. מ"מ הי' להם עכ"פ לתלות במעשיהם הטובים. אבל ארז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נחשב לו כאלו עשה מצוה. וכתב המד"ש על המשנה הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות שזהו בודאי נקרא רק מתנת חנם עיי"ש דפח"ח. והנה אף שעל עשיית המצות אינם מבקשים שכר מ"מ על המנע מעבירות שהוא מתנת חנם שואלים. ומסיים רש"י לפי שא"ל וחנותי את אשר אחון. הוא נתינת טעם להקודם כי מי הקדימני ע"כ על כל המצות א"א להם לבוא על שכרם כי וחנותי כבר מאז ומקדם את אשר אחון

אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וגו' אשר מי אל בשמים ובארץ וגו'. כלומר כל הנסים שעשה הקב"ה עשה ע"י משה ואהרן. וזהו את עבדך. וכ"ת יש לירא שיאמרו הבריות שמשה בעצמו עשה את כל המעשים ע"י חכמתו וידיעתו. ז"א דכל גבורת אדם מכשף אינו אלא בארץ כי אין לו אלא כח פעולה א' משא"כ ה' הוא האלקים בעל הכחות כולם ע"כ הוא עושה מופתים בשמים ובארץ. וז"ש אף שעשית עם עבדך לא יתלו הנסים בי כי מי "אל" כלומר כח יחידי אשר יעשה בשמים ובארץ כמעשך וכגבורותיך

במדרש הובא בישמח משה. אמר הקב"ה למשה כתבתי עליך שחכם אתה שנאמר חכם לב יקח מצות זה משה ואתה רוצה ליכנס לא"י. עיי"ש ובס' אפרון להגאון מהר"ש גאנצפריד זצ"ל. ונראה ע"פ אז"ל במס' סוטה חכם לב יקח מצות זה משה שכל ישראל נתעסקו בביזת מצרים והוא נתעסק בעצמות יוסף. כי ההליכה לא"י יש לה ב' טעמים. א' שאוירא דא"י מחכים כי מציון תצא תורה וישיבת א"י מועלת אל השוכן בה לצרף ולזכך אותו. טעם ב' שישיבת א"י היא מצוה כשאר המצוות. ונ"מ אם היא כשאר מצות אמרינן גבה ג"כ נאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. משא"כ אי ישיבת א"י מועיל לצרף וללבן את היושב בה א"כ אף שנאנס מ"מ הלא יחסר לו הצירוף הנזכר בבלתי עשותו כי רק לשוכן בתוכה יהי' לו למנה. עוד נ"מ אי הטעם משום צירוף א"כ אין למתים להשתדל לעלות שמה אחרי כי במתים חפשי וא"צ ולא יועיל לו עוד הצירוף משא"כ לפי הטעם שהישיבה בה מצוה וכפר אדמתו עמו אז גם למתים לטובה יחשב אם בה ישכנו. והנה אחרי שמ"ר השתדל בעצמות יוסף לתור להם מקום מנוחה באה"ק בע"כ שסובר שהיא מצוה כשאר מצות א"כ כיון שהוא נאנס ע"פ הדיבור שלא לעלות לארץ נחשב כאלו עשאה. וזהו כוונת המדרש

במדרש רב לך כבר עשיתי לך רב ומנו יהושע, נ"ל עפמ"ד בסוף מס' מכות ובמד"ר סוף איכה. וכבר היו ר"ג ור"א ור"י ור"ע מהלכין וכו' כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל יוצא מבית ק"ק התחילו הן בוכין מקום שנאמר בו והזר הקרב יומת עכשיו שועלים הלכו בו ור"ע אמר לכך אני משחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אורי' הכהן