לוח ארז חלק ב רצב

ולהנ"ל ג"כ ניחא שהכתוב אומר שאף זכירת ברית אבות לא יועיל כ"ז שרק הקב"ה זוכר לבדו את הארץ אבל הם יאבדו זכרה ותעזב מהם. ורק אז מועיל זכות אבות כשזוכרים את אה"ק

ואיש כי יקדיש את ביתו קודש לה' והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אותו הכהן כן יקום. בא לרמז שאם ירצה איש להנהיג את ביתו כמצווה עליו בקדושה ובטהרה לא יוכל לעשות זאת ע"פ עצמו כי אז"ל לא עם הארץ חסיד אלא ילך וימלך ברבו ובת"ח הוא יורה לו הדרך אשר ילך ואת המעשה אשר יעשה ולאורו יסע וילך וז"ש ואיש כי יקדיש את ביתו קודש לה' והעריכו הכהן בין טוב וגו' הכוונה כאמור

ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לה' וחשב לו הכהן את מכסת הערכך ער שנת היובל ונתן את הערכך ביום ההוא קדוש לה'. י"ל כי במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד והטעם כי כל העבירות שעשה אחרי שובו ורפא לו אז עונותיו נחשבו לו כזכיות א"כ יש לו רוב זכיות מחטאתו אשר חטא. והנה צדיק בן צדיק אשר יש לו התורה למורשה והיראה נחלת אבות זהו מקדיש לה' שדה אחוזתו הוא השדה אשר ברכו ה' מעולם אבל מי שהוא בן רשע ותחת הסרפד יעלה הרס והוא ע"י טרחו ועמלו ניתק את הקשר של רשעים של אבותיו מעולם זהו שמקדיש שדה מקנתו מה שקנה הוא עצמו בטרחו ועמלו אשר לא משדה אחוזתו כי הוריו הנחילוהו שקר. ע"כ לעת דין וחשבון כשיבוא הקב"ה הנקרא כהן כאז"ל לא לבד שיחשב לו צדקתו אשר יעשה מעת אשר התחזק והי' לאיש כ"א יחשב לו לצדקה גם את הערך והשווי שהי' לו עד שבא שנת היובל שנעשה עבד חפשי מגילוליו אשר הי' באמנה אתם מאז ומקדם וגם הערך שהי' לו ביום ההוא ששב בתשובה אף שהי' מלא עוונות. ונגרע מערכך בכ"ז גם זה יהי' קודש לה' כי העוונות נעשו לו כזכיות ופירשתי המדרש אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעיו ולא פשעיו גבוהים ממנו שנאמר לפתח חטאת רובץ רובצת אין כתיב כאן אלא רובץ בתחלה הוא תש כנקבה ולבסוף הוא מתגבר כזכר כי אז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כנ"ל ולפ"ז ע"י החטאים אם האדם עוזב אותם ושב בלב ונפש הוא נעשה גבוה וזהו אשרי נשוי פשע שחוזר בתשובה ועי"כ הוא נעשה גבוה ומנושא ע"י פשעיו. והנה במשנה פ"ק דחגיגה אמר ר"ש איזה מעוות לא יוכל לתקן זה ת"ח הפורש מן התורה. ומשמע לכאורה מדברי רש"י שם ממ"ש גבי בא על הערוה שנטרד מן העולם דלא מהני תשובה והוא חידוש דהא אין לך דבר שעומד בפני התשובה. אבל עכ"פ י"ל דהא דאמרינן במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד היינו דוקא מי שחוטא מתחלתו ואח"כ עשה תשובה אבל מי שהי' צדיק מתחלתו ואח"כ החמיץ נהי דמהניא תשובה אבל עכ"פ לא יעמוד במעלה גבוהה יותר מצדיק גמור דהא במשנה דחגיגה הנ"ל מוכח לכאורה דלא מהניא כלל תשובתו ומיקרי מעוות לא יוכל לתקן וא"כ נהי דנימא דעכ"פ מהני תשובה מדאין לך דבר שעומד בפני התשובה מ"מ לא יוסיף במדרגתו לעלותן למעלה מצדיק גמור מתחלתו ועד סופי. והנה כבר כתבתי לפרש פ' כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני שאמר דהע"ה היינו שע"י שהוא עשה את העבירה אף כי קלה היא בעצם מ"מ נעשית חמורה לפי שת"ח נעשים להם שגגות כזדונות. וז"כ המדרש אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעיו כלומר ע"י שעשה תשובה הורם והונף למעלה במקום שאין צדיקים גמורים יכולין לעמוד וא"כ הוא נשוא ומוגבה ע"י פשעיו שעשה מקודם אבל בתנאי שלא הי' צדיק מעיקרא כנ"ל וזהו ולא אם