לוח ארז חלק א מב

ללכת אל ארץ רחוקה ארץ אשר לא ידע מעולם ולהתרחק מארץ מולדתו אבל הוצרך לזה להרגיל א"ע לעשות צווי ה' אף שאין שכלו האנושי מסכים וזהו כוונת המדרש על הצווי הזה שמעי בת היינו הקבלה שהיא השמיעה וראי בעיני השכל והמחקר והטי אזנך להוות סופו ג"כ הקבלה ועי"כ ושכחי עמך ובית אביך זו ע"ז וכנ"ל

ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה. נ' עפמ"ש המה הגבורים מעולם אנשי השם כי יש בני אדם עושים גדולות ונצורות אבל לא למען האמת לאמתו כ"א לעשות להם שם בארץ כשם הגדולים והמופת לזה אם כבר קנו שם טוב לעצמן אז כבר הם נחים ושקטים מעשות גדולות וטובות ל"כ מי שעושה הטוב בעבור הטוב לא ינוח ולא ישקוט מלעשות טוב ואדרבה כ"ז שיוסיף חיל וקנה לעצמו שם טוב יוסיף להפליא לעשות טוב. וז"ש המה הגבורים אשר מעולם כלומר אותם האנשים המתפארים שהמה כבר גבורים מאז ומקדם ואינם צריכין עוד לעשות גדולות זהו מופת חותך שהמה רק אנשי השם שכל מעשיהם לא עשו אלא לקנות להם שם ותהלה בארץ וז"ש הקב"ה לאאע"ה ואברכך ואגדלה שמך כשם הגדולים אשר בארץ אבל לא תחשוב שאז כבר תנוח מלעשות עוד גדולות אחרי שכבר קנית ש"ט לעצמך כ"א אדרבה גם לאח"כ והי' ברכה

ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. במדרש הה"ד ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל עיי' כ"ס לאדמ"ו הגאון ז"ל ונ' כי אם איש עני ישיג פתאום עושר מופלג הוא לא ידע איך להתנהג בעשרו ויכשל ברוב גאוה וגאון ל"כ מי שהוא בן גדולים שירד מנכסיו והעני אז בהשיגו אח"כ עושר פתאום אחרי שהורגל מנעוריו בבית אבותיו בעשירות ע"כ ידע לעשות בעשרו הטוב והיושר. והנה אבותינו במצרים היו ברוב עוני ואחר כך יצאו ברכוש גדול ובכ"ז לא הי' להם העשירות הפתאומי לאבן מכשול ז"ש ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל כנז' וזהו ע"י שהורגלו כבר בזה בבית הורם אאע"ה שהי' כבד בכסף ובזהב

ויאמר ברוך אברם וגו'. בנדרים סוף פ"ג ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם שנאמר והוא כהן לאל עליון אלא לפי שהקדים ברכת אברהם לברכת הקב"ה הוציאה מאברהם שנא' ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון א"ל אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת רבו מיד ניתנה לאברהם שנא' נאום ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגלך וכתיב בתרי' נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דיבורו של מלכי צדק וה"ד והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן נראה כי המאמין באלקי עולם אשר יכהן פאר להאיר בניצוצי שכלו את העולם ומעותד להרים דגל מחנה ישראל לחסות בצלו כל הירא דבר ה' יתכן להיות איש אשר לא ימעדו קרסוליו ולא ירפו מיתרי לבו הקשורים בקשר אמיץ באלקיו גם אם לא יזרח לו שמש ההצלחה והוא צולע על ירכו נע ונד בארץ לא מצא מנוח לכף רגלו וגלי העולם עליו יהמיון ומי הצרות עברו ראשו בכ"ז מים רבים לא ישטפוהו ולא יוכלו לכבות את האהבה הוא יחזיק במעוזו בה' ילך לבטח דרכו יברך לה' על הרעה כעל הטובה לא כן האיש אשר עוד לא כוננו יסודי אמונתו כראוי זה לא יברך לה' רק אם עין בעין יראה ברכת ה' והשפעת רוב טובו לצדיק בצדקתו ועם נבר יתברר אז שוש ישיש בה' ותגל נפשו באהבתו אבל אם רואה ח"ו יסורין באין וממשמשין על הצדיק אז לא יעצור כח לעמוד בתומתו והשתות יהרסון. והנה שם בן נח אף שהי' צדיק גמור אין ראוי מזרעו להיות ממלכת כהנים כי הקדים ברכת אברהם לברכת ה' כאלו. יכוון שרק אז יברך את ה' אם רואה שהש"י יברך את הצדיק ברוב טוב וז"ש ברוך אברם לאל עליון ואז גם ברוך אל עליון לא כן אאע"ה ה' אמר לו שב לימיני אל תרף ממני גם אם אויבים רבים קמים